Life here boggles the mind. The difference between our real situation - under attack, everywhere, from every direction - and the lies we tell ourselves - we are liberating the Middle East and ensuring our security - has never been bigger. This is not conducive to life.

Brilliant episode of Al Jazeera's Inside story with @origoldberg.bsky.social, Francesca Albanese and Stephen Zunes. Highly enlightening and well worth watching. youtu.be/bElUcseNoiY?...

What a shameful day to be an Israeli. We have done all we can to safeguard our impunity. It is the one thing we seek above all. We will not stop our crimes, but our crimes have been formalized, branded on our forehead. We can no longer wish ourselves away.

1/ Israel cracks the foundations of reality in Gaza and in Lebanon. Whole buildings are decimated. Whole families are erased from the population registry. We make holes in the middle of things. Reality seeps away through these cracks. The vacuum left destabilizes the remnants of reality. --->

Another massacre in Beit Lahiya. Nearly 100 confirmed dead. More than 100 injured. This is the official count. Why is Israel doing this? Because Israel is hollow. We have killed so much any core we had has dissolved. We have denied and deflected so much we are left with nothing. We have only death.

1/ Once again, these days are presented as "decision days" in Israel. "Deals" are the order of the day, in the spirit of the incoming Trump administration. Ideologists crow but they remain on the short bus. These are the days of naked power, the time of wolves. --->

Hi everyone. Testing whether this even works. Come say hi.

מעציב אותי זוג המתאמנים הנשוי שמסרבים לפרוסת עוגה (יום הולדת למורה) בסוף אימון. הם לא אומרים ״לא״; הם אומרים ״אנחנו ממהרים לעבודה״ ומחליפים מבט שהם חושבים שהוא סודי וכולו ״עמדנו בפיתוי!״. למה מעציב? כי אפשר לחיות חיים שלמים של נצחונות מיקרו-טקטיים כאלו בלי לחיות, או לנצח, לרגע אחד. עצוב.

האזנתי ללארי דייויד מתראיין אצל קונאן וגיליתי שאחד הפרקים החביבים עלי בסיינפלד, הפרק שבו ג׳ורג׳ מתפטר ואז חוזר יום למחרת לעבודה כאילו לא קרה כלום, הוא סיפור אמיתי שקרה ללארי כשהוא כתב ב-SNL.

ביליתי עכשו שעה בניסיון לארגן לעצמי חתימה בג׳ימייל שמבוססת על טקסט ותמונה. לא הצלחתי. ביקשתי מהקולגה הצעירה שתעשה את זה עבורי על המחשב שלה. אני מרגיש שיש דברים שאני לא מעונין לעשות ושאני שמח שאני יודע לבקש עזרה ולהודות עליה. יותר ויותר אני מסוגל להגיד שמשהו טוב לי או רע לי. זה חדש ומבלבל.

היום הבנתי שוב שבאמת צריך לשחרר את מי שאוהבים. הצעיר שלי התעצבן עלי מסיבה. מאז שנפרדתי מאמא שלו (שלוש וחצי שנים) אני נלחץ כשהוא מתעצבן עלי. כשאני נלחץ אני מדבר ומברר ומוודא. והפעם, באופן הכי מודע שיש, אמרתי לו שאני לא מעונין בצעקות שלו ושתקתי. חמש דקות אחר כך הוא כבר קרא לי ״בומר״. אהבה זה החיים.

שלום אני חושב שבאתי משתי סיבות קשורות מאד. קשה בטוויטר. אין שיחה. מעט מאד אפשרויות למגע. הנפש צריכה קצת לדרוש בלחש בשלומה ובשלומכן. אבל גם כדי לדבר אמת שם, כדי להיות בנאדם, הנפש צריכה להרגיש אנושית. הכח לעמוד בכיכר העיר שם תלוי ביכולת להתעקש על שיחה ומגע וקהילה והתרפקות. התגעגעתי למפרע.

פה כותבים על מה שלא המלחמה?

I'm nearly 48 years old and only now have I begun to understand and relish the difference between "this is good" and "I like this". It was once clear to me, even obligatory, that "I" needed to adjust so I might fit the "good". Now, more and more, good and bad, "I" am. I am.

I had a good summer. I was fortunate enough to freeflow with my loved ones. Went out this morning (drove kids to school) and freaked out a little. Y'all are way frenetic come September, and I may be more introverted than I thought. I admire you for the hustle. I'm probably the weakest link.

בישראל היהודית מזדעזעים, נדהמים, מוחים, מתעצבנים. בישראל היהודית מתווכחים, נרתעים, מנתקים קשרים. בישראל הערבית מתים. כל יום מתים, עוד ועוד ועוד. מדינה שמבטיחה את חייהם של אזרחים סוג א׳ ומעלימה עין ממותם של אזרחים סוג ב׳ (שלא לדבר על הנתינים) היא מדינה על ערש דווי.

רוצות הדגמה לגזענות ברמת התודעה התרבותית? אם שירה איסקוב האמיצה היתה ערביה, היו אומרים שבעלה ניסה לרצוח אותה ״על כבוד המשפחה״. גזענות זה לא ״הוא ערבי, נפלה אותו״. גזענות זה ״אם יהודיה נרצחת, תמיד יש סיפור אישי. אם ערביה נרצחת זה תמיד בגלל אותו סיפור שלא ישתנה לעולם״.