מסתבר שכאשר תוקעים את האף בכוס תה כדי לנסות לקבל קצת אדים, בניסיון לפתוח את הסינוסים, מומלץ שלא להירדם ולגלות שהאף ניסה לטעום את התה. אל תשאלו איך אני יודע. כמו כן, לא לגיטימי בעיני שלנשום את האוויר באטמוספירה בה אני נמצא - מסוכן לי גם בתוך הבית. חרא של טיימליין.

ג'ון פולין, אביו של הרש גולדברג-פולין שנרצח בעזה, מגיב להתרברבות של נתניהו בטוויטר. נתניהו השתמש בציר פילדלפי כאחד התירוצים להמנע מחתימה על הסכם להחזרת החטופים, שיכול היה להציל את הרש 🚨 #רוזהניוז linktr.ee/rosanews

בסוף הכל יהיה ממוגן ואנחנו נמשיך בשגרה לגמרי כרגיל. ניסע באוטובוסים ממוגנים לעבודות ממוגנות, נחזור אל בתים ממוגנים ונעשה קניות בסופרמרקט ממוגן. נלך למרפאה ממוגנת ונשב במסעדה ממוגנת. מדי פעם יהיו אנשים שלא יספיקו להגיע או שיהיו בקווי התפר בין מיגון למיגון, ואז יגידו בחדשות שהם לא נשמעו להנחיות. שגרה.

קשה לחיות בחשש תמידי, בידיעה שיש שלטון זר של אנשים רעים שרואים בך אויב ועושים הכל כדי לפגוע בך בכל דרך אפשרית. ויש גם את הקטע עם איראן.

אני משתוקק כל כך לשקט שקלונקס נותן בתודעה ואין שום דבר דומה לזה אני לא עושה סמים ואפילו לא מעשן וויד לא שותה אלכוהול ולא מעשן סיגריות ובכוונה לא נוטל בנזודיאזפינים כיוון שברור לי שזה יגרום לי להתמכרות - לא פיזית אלא נפשית בגלל השקט שזה נותן בראש (טוב מן הסתם גם פיזית) >

אני שוקל להציע את עצמי לתפקיד בייביסיטר כשההורה נמצא בבית, למשל עבור כאלו שעובדים מהבית, אבל חוץ מפה (שאני חצי אנונימי) אני לא ממש מתקשר עם אנשים כרגע ובכלל, בעשור האחרון נתקלתי במקרה אחד בלבד של בייביסיטר ממין זכר, נראה לי שרוב האנשים יהססו ויעדיפו שלא (אפשר להבין, גם אני לא מת על גברים🙄)

אולי זו היתה טעות לומר לפסיכיאטרית לעולם לא לרשום לי קלונקס. הכל הולך ודועך

עוד מעט חג פסע שבו נחגוג את היציאה מעבדות לחירום ונאכל מטח.

דורון רוזנבלום

כותב ומוחק כמו הודעה לקראש המילים כבר איבדו משמעות עוד התרעה מגיעה ברעש רץ למקלט בעיניים עצומות יושב בדממה ומחכה לטיל מאיראן שיבוא ויעשה טובה, יסיים את המצב המחורבן

נשמע יחסית מרוחק, אבל הרבה ממש אחד אחרי השני אולי שברי ירוטים ברמת גן, אולי פגיעות ישירות במקום רחוק יותר, מן רולטה רוסית מוזרה אני לא אוהב את המשחק הזה

חשבתי לכתוב יומן מלחמה, אבל כל כותרת זה סיפור בפני עצמו. "יומן מלחמה, היום ה 901 למלחמת "חרבות ברזל" (שם הכיסוי של הממשלה למחדל ה7 באוקטובר), שהוא יום 274 מאז סיום מלחמת 12 ימים עם איראן, שהוא היום ה 27 למלחמת נתניהו ואיראן נגד אזרחי שתי המדינות גם יחד" לא יודע, קצת מסורבל לי.

קניתי מצרכים כדי להכין אוכל לימים הקרובים, אבל 2 אזעקות אחר כך ואני במיטה בלי רצון לזוז. מזל שלא קניתי את כל הבן אנד ג'ריז שהיה בסופרמרקט כי הייתי מסיים אותו עכשיו. ובנימה אופטימית זו, מה איתכןם?

לא מאמין ששוב ירדתי למקלט מתישהו אני כבר לא וברור שאם אהיה במקלחת לא אטרח לצאת במיוחד אבל עוד לא הספקתי להגיע לכיוון המקלחת היום

מפעם לפעם אני צריך יותר שכנוע עצמי כדי לרוץ למקלט במקום לומר פאק איט נמאס לי ולהישאר לבהות באוויר בתקווה שהטיל כבר ימצא אותי והפורפליי הנוראי הזה יסתיים אחת ולתמיד

שוב זה היה נשמע קרוב. פחות העוצמה ויותר ההדף. רמת גנים גבעתיימים והסביבה, אתם בסדר?

הבלוף הזה של המיגוניות במלחמה הנוכחית, כי מיגונית בכלל לא יעילה במקרה של הטילים האיראנים, וגם אם רק כעת מוציאים מכרז לרכישה - רק אחרי הרכישה הייצור מתחיל, של מיגוניות בודדות בכל סבב ייצור, וכל מיגונית לאחר הייצור צריכה לפחות 30 יום של אשפרת הבטון. קיצור, כרגיל עוד בלוף שנועד להראות כאילו עושים משהו.

דווקא היום מכל הימים נרדמתי בזמן של התרופות, אז נפלתי לשינה מוזרה ומלאת סיוטים, בלי יכולת להתעורר ממנה עד שהתקשר מישהו שחשוב לי והתעוררתי אינסטנקטיבית. התעוררתי 4 דקות לפני פגישה חשובה, שנקטעה בגלל האזעקה. המציאות מספיק הזויה, אין צורך בפלוט טוויסט נוסף דרך סיוט מוזר.

מפעם לפעם, יותר ויותר בוחרים לפעול לפי מה שכרמל שאמה כותב איפשהו במקום לחכות לפיקוד העורף שיואילו בטובם לשחררנו ממההתרעה המקדימה שהריצה את כולנו אל המקלט. "שאמה כתב חזרה לשגרה" מישהו אומר בקול, ומתחילה שיירה החוצה. תודה פיקוד העורף שנזכרתם בנו

קורה לכם שאתם קמים בבוקר וחושבים שאין שום דבר שאתם טובים בו ואין לכם סיכוי למצוא עבודה בשום דבר שאתם אוהבים וחושבים לחזור לתחום של עבודה שלא היה לכם טוב בו? הציעו לי בעבר סכומים יפים על תפקיד דומה לאחרון שלי, אבל זה תפקיד מאוד שוחק ואני לא רוצה לעבוד בזה אני בכלל אוהב קוד וזה מה שאני רוצה לדעת יותר

מעניין כמה זמן יעבור עד שספקים יפסיקו לכתוב לי ולהיות מופתעים שאני כבר לא עובד בחברה ויכתבו לי שהם מצטערים וכו' ומעניין מי מהם באמת מתכוון להעביר את קורות החיים שלי כמו שהבטיח ומי שכח ברגע שהשיחה התנתקה חלק ממש חיממו לי את הלב וזה נחמד (רציתי להעביר את התפקיד במסודר, הדברים לא התנהלו כפי שתכננתי)

מרגיש כמו תאונה אבל ממשיך להתנהג רגיל מרגיש כמו תאונה אבל ממשיך להתנהג רגיל מרגיש כמו תאונה אבל ממשיך להתנהג רגיל מרגיש כמו תאונה אבל ממשיך להתנהג רגיל מרגיש כמו תאונה אבל ממשיך להתנהג רגיל מרגיש כמו תאונה אבל ממשיך להתנהג רגיל מרגיש כמו תאונה אבל ממשיך להתנהג רגיל מרגיש כמו תאונה אבל ממשיך להתנהג

"אדוני, על מה אתה מתלונן? נכון, טיל פגע לך בבית והחריב אותו, אבל תראה איזה יופי כיסינו הכל עם דגל ישראל!"

דיון בין השכנים האם גם הפעם יגידו שזה "בשטח פתוח" כי זה היה נשמע ממש ממש קרוב ואין שטח פתוח כל כך קרוב

טוב, סה"כ יום מוצלח, במדד מלחמה. הצלחתי לאכול בוקר (בצהרים) וצהרים (בערב) הלכתי לפגישה, ואז לרופאה ואז לבית מרקחת, הספקתי שיחת טלפון חשובה ואפילו קפצתי לסופרמרקט לקנות דברים נצרכים ויצאתי רק עם קצת שטויות ולא כל החנות (בשגרה מצליח לא לקנות שום דבר לא בריא, עכשיו זה קצת אחרת) לחיינו, העורף החזק🙄

החלטתי לעצור עם המשחק ולסיים קודם גרסה של השרת והאתר ולהעלות אותם לרשת ורק אז לחזור לבנות את המשחק אז כדי שיהיה לי למה לצפות, הכנתי בעזרת קלוד הדמיה של טיל בליסטי, אמנם לא הכל כמו שאני תכננתי אבל כבר יצא יפה. המשחק יהיה יותר יפה, וגם דיברתי עם חבר פיזיקאי שיעזור מהצד המדעי שלא יהיה מופרך

מדי פעם אני נזכר במה שיצר אסף חנוכה המוכשר, ממש מזמן, כאילו ניבא את העתיד: אגב מלחמת אין ברירה

חצי מהאנשים פה במקלט נראים כמוני: פרצוף מעוך עם סימני כרית, שיער מבולגן ושקיות מתחת לעיניים, החצי השני תמיד נראה כאילו הרגע סיים להתארגן לאירוע ורק במקרה הוא עם טרנינג. ותמיד יש את ההיא עם העקבים. או ההוא שעור הפנים שלו כל כך חלק ומוצלח שבטח הוא משתמש בשגרת הטיפוח הקוראנית. או ההיא עם השיער המתוקתק.

איך גורמים לקלוד להבין את ההנחיות שלי? הכנתי איתו הדמיה של טיל בליסטי, אבל התזמון של חלק מהדברים - פשוט לא נכון וכשאני מבקש ממנו לתקן - הוא עושה דברים מוזרים וסתם כיף - עשיתי את האנימציה ב Canvas ותכננתי את זה וקטורי, אז יכלתי לייצא בקלות (ע"י סקריפט) פריימים באיכות של כמעט 4K כדי להכין את ההדמיה

מה יהיה פיקוד העורף? אנחנו עדיין מחכים 🥲

בשולי הדברים, בעזרת ג'מיני יצרתי את הפוסטר. רמת גנים.ות - להאנתכם.ן

1/5 כמו בשעת היפנוזה המונית, מספר פעמים ביום הטלפונים מצרצרים, וכמעט בתגובה פבלובית לחץ הדם הקולקטיבי עולה. הדופק מאיץ, יש אנשים שמתארגנים בזריזות, יש שמוותרים. ברי המזל נכנסים אל הממ"ד בביתם, אלו עם המזל המועט יותר יוצאים מהבית אל המקלט הקרוב ביותר, >

המעבר מ'סבבים' מול ארגוני טרור למלחמה שנתית עם מדינת אויב, הוא עליית מדרגה שמזינה את השלטון דרך חרדה ומשתיקה כל ביקורת בשם 'איום קיומי'. המלכוד הישראלי התודעתי: ככל שהעם מוכה טראומה, הוא צמא יותר לעוצמה ולשקרים מרגיעים. לופ שבו המלחמה מביאה חרדה, החרדה דורשת כוח, וההתמכרות לכוח מכשירה את ה'סבב' הבא.

תיאורטית, אם אבנה משחק של יירוט טילים, יש פה מישהם שיעזרו בחלק המדעי שלא יהיה לגמרי מנותק מהמציאות? למעוניינות תישלח הדמיה ראשונית בפרטי

אוקיי רמת גנים, מי הפעם נכנס להתקלח? נראה לי הגיע הזמן לכבס סוף סוף את תיק החירום שזנוח איפשהו ולהכין אותו מחדש. 100 מטר לפה, 100 מטר לשם, עניין של זמן עד שזה יתאפס על הבניין שלנו.

חברה סיפרה שאזעקת הבוקר תפסה אותה בנסיעה באוטובוס. זה הזכיר לי שמזמן, פעם אחת חזרתי מהפסיכולוגית והיתה אזעקה, הנהג עצר בצד ונכנסנו אל המקלט הקרוב. הכל היה בסדר עד שכ-3 דקות אחרי האזעקה פתאום שמענו מרחוק את המנוע של האוטובוס מתעורר לחיים, ראשוני הרצים הספיקו לראות את העשן שהנהג השאיר לנו למזכרת 🤦🏻‍♂

לפי הציוצים פה אחרי כל פיצוץ, נראה שרמת גן זכתה בהרבה יוזרים בבלוסקיי אולי מתישהו אפשר לעשות טוויטאפ לצד היונים בכיכר אורדע או משהו, אולי כשיפסיקו לנסות לרצוח אותנו באמצעות גופים פאליים שנוחתים עלינו בניגוד לרצוננו.

אני לא אמור להיות מופתע מזה שאנשים באמת מאמינים שאחת הסיבות למלחמה הזו זה שחרור העם האיראני, אבל אני עדיין מופתע ומתוסכל. זה כבר לא תמימות. ואני נשמע כמו קונספירטור כשאני מסביר שכאשר שלטון של מדינת אויב קורא לאזרחי מדינה להפיל את המשטר - זה גורם לתוצאה הפוכה מאשר לעזור לאזרחי אותה המדינה.

הפתעה, סרבני מקלט קבועים הגיעו בריצה פתאום דקות אחרי האזעקה. מעניין אם זה רסיסים או נפילה, שוב המקלט רעד.

זה לא שאני רוצה חלילה שייפול טיל על הבניין שלי, ממש ממש לא. אבל לא אשקר, אם יפול טיל תהיה בי גם ממש טיפטיפונת שמחה לאידם של כל אלו שיוצאים מוקדם ומתעלמים מהבקשות של כולנו שלא לפתוח את הדלת לפני השחרור מהמקלט

מדי פעם, כשעוד דתלש או דתלשית מתים אני שוב מגלה שנותר מה לשבור בלב שלי.

פיצוץ חזק והמקלט רועד, אז כמובן שהמחשבה הראשונה שלי זה "שיט לא גיביתי לגיטהאב את כל העבודה* מהיום!!!" (*עבודה על פרויקט אישי, עדיין זמין לעבודה בתשלום)

איך אני יכול לבקש מכםן עזרה בחיפוש עבודה כשאני לא יודע בכלל במה אני רוצה לעבוד? אני טוב בבדיקת תוכנה, מאוד. חולם על פיתוח, אך לא מאמין שוייב קודינג נחשב כדי לחפש עבודה בתחום, ואמנם מראיין אמר לי במפורש שפגש מפתחים שיודעים משמעותית פחות ממני אבל עדיין לא מרגיש לג'יט להצהיר שאני מפתח. לפחות אני מוכשר🥲

תודה רבה כלב חמוד של השכנים שהצליח לקפוץ עלי בשניה הנכונה ועכשיו יש שלולית קפה מעוצבת יפה בכניסה לבית❤️

ברור לכולם שברגע שאני אחזור לישון תהיה אזעקה נוספת, כן?

בסדררר הבנתי את הרמז, אפסיק עם השוקולד 😩 לא שרפתי מספיק קלוריות עד כה? רחמים על הארבע ראשי שלי! יותר מדי מדרגות בפחות מדי זמן זה לא מתכון טוב

אתמול בלילה חזרתי למרכז, סוף סוף לישון במיטה שלי. כמובן אזעקות, אז עכשיו נזכרתי שאני מאוד לא מחבב את דיירי הבניין השכן, שגם מגובשים מדי ולא מכניסים אותנו לקליקה שלהם וכאילו לא מספיק שרוב דיירי הבניין שלנו אנטיפטים - הם גם גנבו לנו את הילד היחיד כי יש להם דוברי ספרדית אז הוא מתלהב מהם :(

עצומה: להחליף טיימליין ולשנות את העלילה המוזרה הזו של היקום המופרע בו הסימולציה שלנו מתרחשת!

מצד אחד, אצל ההורים יש ממ"ד, אין כמעט הוצאות על אוכל, ויש את המשפחה שאני אוהב. מצד שני, האינטרנט הסלולרי גרוע, אני רוצה את המיטה שלי ואת הבית שלי, חסר לי השקט והפרטיות שלי, ואני דואג לדגים ולצמחים. אבל, פה יש מעט אזעקות ויש לי ממ"ד, בבית יש המון אזעקות ומעצבן לרדת למקלט כל פעם, צפוף וחנוק לא כיף.

מדהים לראות את רמות התפקוד של רבות ורבים פה, ראוי להערצה וגם מושא לקנאה. בייחוד כשאני במצב סטטי רוב הזמן ובקושי זז. אם אעלה את האתר לפני סיום המלחמה זה יהיה הישג מרשים ביותר...