אני לא מאמין שאני בשלב בחיים שבו אני צריך להתחיל לכתוב ברכה ליומולדת 13

אם קיבלתי הודעה על דואר רשום מאיטליה שמחכה לי בסניף הדואר, ואם אני בטוח ב90% שזה דו״ח חניה שכבר שילמתי. נכון שאני יכול להתעלם מזה?

איזה קטע מוזר שאנשים מגיעים פתאום לטיפול עם הבעיות שמטרידות גם אותי

בא לי לתפוס את בן העשרה הזה לשיחה. הוא בטח לא יקשיב לי.

יש כל מיני שאלות שאני מקבל על קורס ״מפת ההורות״ בכל פעם שנפתח מחזור חדש, אז הנה שרשור תשובות במרוכז: האם זה יעבוד בשבילכם? לא תדעו עד שתנסו. הגישה עזרה כבר ללא מעט הורים לעשות שינוי והיא ממשיכה לעזור לי באופן אישי. אני בהחלט מאמין שזה ייתן לכם מפת דרכים שתעזור לכם לנווט בסערות.

מהיתרונות של חיים עם עידית 👇 vt.tiktok.com/ZSx2kUEcE/

בהמשך לתעופה שלי אתמול על קברט רציתי להגיד שרן דנקר בתור המארח היה ממש מרשים. יצא ממנו משהו מזמין מחד ומפחיד לאללה מאידך. חשבתי תוך כדי ההצגה שהוא כמו איזה איד פרוידיאני, ליבידו מהלך שרוצה לטרוף את כל מה שסביבו. מבטים מרושעים אל הקהל, והוא נכנס ממש לקהל. הוא באמת עיצב פה דמות משלו.

היתה לי פגישה עם יועץמאמןכושר בז׳ים החדש ועליתי על מכונה כזו שהעבירה לי חשמל ברגליים ובאגודלים וחישבה את פיזור השומן שלי בגוף והמסקנה היתה שאני בהחלט טעון שיפור ואז ההמשך הטבעי היה להציע לי חבילת אימונים בסכום כסף והמוח שלי כזה ״שמע עשו לך פיץ׳ מכירה אל תיקח את המכונה ברצינות״

טוב לכו לראות את קברט זה משהו משהו

אחרי מערכה ראשונה של קברט - וואו.

במקרה נתקלתי היום במטא-אנליזה הזו מלפני 4 שנים. אספו כאן נתונים מ53 מחקרים שנעכו לאורך עשרים שנה. יש כאן כל מיני ממצאים שאפשר להסתכל עליהם, אבל אני התעכבתי עכשיו רק על אחד: מיומנויות הוריות לעומת מרחב רגשי.

תיך נאת האן תיך לאק אח יהא שם התיך מבורך

אני לא מאמין שמירי רגב נסעה לראות את פול סיימון בהופעה ואני לא

אתם הורגים אותי עם השמות המומצאים האלו למדינות. לפחות שימו לינק למילון.

על שלושה מצבים פנימיים שאנחנו ההורים חייבים להכיר. כתלמיד וגרופי של פרופ׳ דן סיגל, אני נוהג להסתכל על התנהגויות מאתגרות של ילדים דרך השאלה ״מה קורה להם מבפנים?״, או יותר במדויק: מה קורה במערכת העצבים שלהם? השיפט הזה בפרספקטיבה עזר לי מאד כהורה.

״זו ילדותי השניה״ זה ביטוי כל כך מדויק. בתחילת שנת הלימודים הזו, בן12 היה יוצא לא מעט עם חברים מהכיתה. סתם להסתובב בפארק או בגינה, משהו נורא פשוט וחביב, והיה להם כיף. ואז, בערך חודשחודשיים לפני שאגתהארי זה הפסיק. פשוט הפסיקו עם זה. ומאז הוא מנסה לארגן, ואפאחד לא זורם. והלב שלו שבור.

ראנט: ככה מרגיש העסק שלי עכשיו

אתם יודעים מה הבעיה בללמד את הילדים שלכם שיש מקום לכל הרגשות ומותר וכדאי לבטא אותם?

פחחחחחחחחחחחחחחחחחחיייחייייחחחחחחחחחחחעעעעכעככחחחחחחחחחחח

אני לא יכול לחכות youtube.com/watch?v=POne...

תכננתי לנצל הפסקה ארוכה בין טיפולים כדי לנסות את חדר הכושר החדש שקרוב לכאן אבל קמתי עם צוואר מאד כואב וקצת תפוס. יש משהו שאפשר לעשות כדי להציל את המצב בשעה שעתיים הקרובות?

אני מבין שעד כה האירוויזיון בסימן התקף אפילפטי

אני מבין שלא תמיד הורים רוצים להיכנס לתהליך ממושך של הדרכה/טיפול בהורות. לפעמים אחרי פגישה או שתיים הם מקבלים תחושה שיש כיוון שאפשר להמשיך איתו הלאה. אז החלטתי לנסות משהו חדש ולהציע אפשרות לפגישת ייעוץ חד״פ (בלי לזהם ת׳סביבה!). נכנסים, קובעים. www.theparentingmap.com/navigate

יופי תחושת כשלון בארבע בבוקר

קשה להסביר כמה שיום ללא מלטדאון is a godsend

מה בסהכ אני רוצה? לשבת על המרפסת עם אמא שלי ולהגיד שקשה. לא מצליח

מרתק

כמו כן אני לא מוצא את האוזניה שלי וזה אומר שאני לא יכול לשים את פודקאסט השינה כדי לחזור לישון כמו שצריך

ברגע אחר של תסכול, הערב לפני שיצאנו למסעדה, אמרתי לעידית שזה קשה ומעייף שהכל במאבק. הכל מרגיש כמו לשחות נגד זרם ולנסות לשמור על מסלול תקין. חשבתי את זה בהקשר של האבחנה של הקטנה ואיך שהיא מתבטאת, אבל אני מבין שזה לא רק אצלה, זה גם איתו, רק אחרת. הדאגות פשוט קיימות. הקשיים פשוט נוכחים. וזה נראה שאצל

כשבן12 העיר אותי לפני חצי שעה לא ציפיתי לשיחה על מה זה חברים, האם יש לו חברים או אי פעם היו לו. וזה כואב, להיות הורה. כי אתה חווה את הכאבים והתסכולים של עצמך ועליהם מעמיס גם את שלהם. לפחות אם זה היה מקל עליהם קצת, שיכאבו פחות.

נו, ובדיוק מיטל חודורקובסקי העלתה את השיר הזה לפייסבוק

וכן, אני מספר את זה *גם* כי הקורס של מפת ההורות מתעסק בזה. להכיר את המלכודות, לעשות כל שאפשר להמנע מהן, וגם לדעת איך לתקן כשזה לא הצליח. ואם יש פה הורים שרוצים בזה, אני אשמח שתצטרפו. www.theparentingmap.com/mapcourse/

השבוע נפלתי במלכודות הוריות קלאסיות, וזה ממש תיסכל אותי כי פסיכולוג-מדריך-הורים והכל. אבל גם בן אנוש 🤷‍♂️ ברביעי בת8 הכריזה שהיא לא הולכת לבצפר כי פספסה את הזמן שתכננה לצאת בו. הצלחתי להיכנס איתה לוויכוח במקום להבין שההגיון לא מוביל אותה כרגע. אז שרשרון על 3 מלכודות קלאסיות. (מי שבניוזלטר יכול לדלג)

/1 את התמונה הזו צילמתי כשבן12 היה פצפון. הוא הניח את היד על העמוד הזה בספר השירים של דליה רביקוביץ׳ וזה היה פשוט... מדויק. נזכרתי בתמונה הזו כשחשבתי איך לספר לכולם על המחזור החדש של קורס מפת ההורות שלי. למה? כי זה כל הקטע שאני מנסה לעשות: לראות את הלב שלהם מונח על הכר.

זה היה בוקר קשוח מדי עם בת8 שנגמר מבחינתי בכשלון. מצחיק שזה דווקא ביום שאני מתחיל להפיץ את ההרשמה לקורס שלי על הורות. עוד משעשע שהספר הזה חיכה לי במשרד (הגיע במזוודה עם האחיין מאמריקה)

Hello feeling-like-a-paternal-failure my old friend I've come to talk with you again

עשרים ושלוש, עשרים וארבע, עשרים וחמש, עשרים ושש, עשרים ושבע, עשרים ושמונה, עשרים ותשע, שלושים, שלושים ואחת (סופר סתם)

זה רעיון מבריק ויכול לעבוד מעולה עם ילדים. לקחת את הפחד, לתאר אותו, ולג׳נרט את הציור שלו. ואז לשחק איתו, להגחיך אותו, להפוך אותו למשהו משעשע. זו טכניקה של הרחקת מחשבות שיכולה מאד לעזור בהתמודדות עם פחדים.

למה לא? כי באמת משעמם מדי

הורים, שאלה: אני פותח אוטוטו מחזור חדש של הקורס (בזום). השיעורים מתוכננים לשעה 20:30 אבל מישהי שאלה אותי אם יהיה מתישהו קורס מאוחר יותר (21:30, או מינימום 21:00). אז השאלה מופנית אליכם: מה השעה האידיאלית לקורס זום של 6 שבועות, סשן של כשעה + זמן לשאלות

זה היה חודש אינסטגרם מוצלח

בחיים לא בכיתי בתאטרון כמו הערב בהיי אוון הנסן. כפרעל טלי אורן.

כל פוסט על הורות באינסטגרם שנגמר ב"תייגו אמא שחייבת לקרוא את זה" שובר לי עוד קצת את הלב

נתקלתם בהונאה כזו?

אמאשלי אמרה שתתן סכום כסף גדול למדי לבן12 לרגל גיל בר המצווה המתקרב, ואמרתי לה וואו, זה ממש המון. היא הסבירה שהנכדים האחרים קיבלו סכומים דומים כשהלכו ללמוד אבל היא לא בטוחה שתהיה פה כשהוא יגיע לשלב הזה בחייו. אני לא בטוח שעיבדתי את זה עדיין.

אני, בשעה האחרונה, כשצפינו בפעם הלאיודעכמה בפינאלה של המשרד

סיימתי את יצורים בלתי אפשריים, הגיע הזמן לחזור לכישור הזמן ולהתחיל את ספר 6

This is just too good

התעוררתי ברבע לשש. יכולתי: לקרוא ספר, להתכונן להרצאה שיש לי בעוד שעה, לנמנם, למדוט. בפועל קראתי כתבה אחת בהארץ, העלתי סטורי, וגללתי מעל שעה בטוויטר.

תסבירו לי את התריסים