דווקא הוא היה זה שזיהה אותי ראשון.
״דני?״, הוא שאל
״כן״, עניתי. ״אנחנו מכירים?״
״מפעם״, הוא השיב והוסיף חיוך יודע סוד
״אה״, הבנתי. ״טוב, היו זמנים״, הוספתי.
הוא שאל לאן אני ממהר ואם בא לי להשלים פערים. וישבנו בקפה השכונתי. והחלפנו מילים, ומבטים >
add a skeleton here at some point
about 1 month ago