כתבתי את חתיכת העתידנות האופטימית-משהו הזו לפני כמעט עשרים שנה. והנה אנחנו כאן.

סיפרתי על זה לאמריקאית, בליווי דוגמאות. כשהגענו למשפט ״ Not be judgmental or anything", היא אמרה, ״Not necessarily״. ובכן:

למעוניינים: מונחון למהגרים לארה״ב המעוניינים להבין מה באמת נאמר להם.

השכנים אומרים שהיה בחור חביב ושקט. נתפס פעם חוצה באדום באלנבי.

אשה בורחת ממשטרה, באדיבות מגזין הרכב ששווה כל אגורה שאני לא משלם לו.

עוד הישג ענק של ארטמיס II: קוסקוס בחלל!

לכולנו ברור שהאירוע ההיסטורי האמיתי הכרוך בשיגור ארטמיס II הוא חדר השירותים הראשון בחלל, נכון?

נוסעים ברכב, תחנת הרדיו החביבה עלינו מתרחקת והקליטה נעלמת. האמריקאית: ״אולי תשים בספוטיפיי את הזמר ההוא, נו, גרי, גרי משהו.״ ובכן:

ספרו לי עוד על ישראל המודרנית, החדשנית והליברלית.

ואם כבר חג, הרי לכם סיפור קצר על אליהו הנביא.

אם יש דבר המסמל חופש, הריהו ביטול הכורח המייגע להשתתף בגרסה כלשהי של ליל הסדר. וכך, בגולה הלא דוויה, הרי לכם חג חירות שמח.

״...ועל הים לקו X מכות״ > ״השמדנו X אחוזים ממספר הטילים של איראן.״

סיפור מד״ב קצרצר ונורא שכתבתי לפני המון שנים, דווקא כשמצב רוחי היה טוב להחשיד. הצילו.

אני: היי, השלמתי אל כל המשימות שביקשת ממני לבצע. האמריקאית: אז טאקו?

מחטאי הישנים:

נו, קניתי תוף.

העננים יפים היום.

כשנגמרים החימושים. #drawing

אתמול הקלטתי את עצמי מנגן בס לטובת פסקול סרט. המבקש - מלחין סרטים, חבר האקדמיה לקולנוע. הבקשה עצמה היא מחמאה עצומה, והעובדה שהוא אהב את התוצאה - עוד יותר. אבל חשוב לא פחות: במשך שעתיים אתמול עסקתי רק בזה ולא הגיתי לרגע בענייני דיומא. אני מקווה שהוא יבקש ממני עוד הקלטות.

״אני אוהבת אותך, עכשיו קפוץ למכולת וקנה חסה.״

חבורת תיירים בחוף מאליבו, אמש. איש מהמקומיים לא טרח להכנס למים הקרים.

חוגגים תשע שנות זוגיות. מצב צבירה: נעים וטעים.

משבר בזוגיות: סירבתע לקנות לאמריקאית עיטור-גינה בדמות פרנסיס הקדוש בחנות המזכרות של המיסיון בסנטה ברברה. הפשרה המוצעת: קודם תמצאי כזה בדמות משה רבנו עם אקדח שלוף, ואז נדבר.

זכרון ליל אמש.

את אריות הים הצלחנו לראות רק ממש מרחוק. עדשת זום חזקה עזרה קצת.

מתוך ספרו של רוברט סילברברג, על פני מיליארד שנה. הרי לכם מדע בדיוני!

קבלו שתיים וחצי דקות של שקנאי משתקנא. לא קורה פה כלום, וזה נפלא. יש גם שחף מגודל. רגיעון 10/10.

והנה החתיך לפני הסעודה.

השקנאי החליט לזנק על מזונו בדיוק כשהורדתי את המצלמה. ברגע האחרון תפסתי את הבליעה.

כשכולם מזהירים מפני מתן גישה לבינה מלאכותית, אזכיר שאין לתת גישה גם לבני אדם.

צילמתי את עצמי מזמר והמרתי זאת לדמות הדג באמצעות תכונת AI בשם Motion Control. רחוק משלמות, אבל מבטיח.

גם אני נוטה לנהל מו״מ עם אנשים שזה עתה השמדתי לעולם ועד ללא אפשרות תקומה.

#פידאמריקה - בגלל בלגן הבידוק מומלץ לא לטוס בשבועות הקרובים, ובייחוד אם אינכם אזרחים.

הותקפתי עם שחר על ידי האמריקאית, בידיה מספריים ופינצטה ובפיה ססמאות מלחמה לאמור, ״לעולם לא אחדל ממאבקי הצודק לסדר לך את הגבות.״

זכורה לי תקופה תמימה, מיד לאחר שעזבתי את הארץ, בה האמנתי באמת ובתמים שאוכל לבלות את חיי בגולה השמשית בלי לחשוב על ישראל כל דקה. אוי.

טוויסט בעלילה! הרגע היא אמרה לי: הו לא, צ׳אק נוריס מת! אני: אבל זה מה שאמרתי לך בבוקר, ולא ידעת מי זה! היא: כי רק התעוררתי. אני: אבל… צ׳אק נוריס! היא: אני לא יודעת שום דבר ולא מכירה אף אחד לפני הקפה הראשון של הבוקר.

אני: הו לא, צ׳אק נוריס מת. היא: מי? אני: רואים שלא היית בן באייטיז. היא: תמשיך ככה ואולי גם אתה תהיה צ׳אק נוריס. אני: אז את *כן* מכירה אותו! היא: שמעתי שהוא מת.

העוזרת (בספרדית): זאב ענק קפץ מעל הגדר אל תוך החצר. האמריקאית (מתרגמת לאנגלית): זאבון ערבות קטן הגיע לאכול לנו את הבואשים. #אמריקה

לאלה מאיתנו שזוכרים סיפורי מד״ב ישנים ומבינים מעט בתכנות של פעם מוגשת בזאת הגרסה הכמעט היתולית של הח״מ לאחת הגדולות שבקלאסיקות: fnools.wordpress.com/2019/09/07/l...

אני לא מכיר את הסיפור לעומקו, אבל הפופ-אפ של נומה בלוס אנג׳לס מתקיים באחוזה הסמוכה לביתנו, והם הזמינו את כל השכונה לערב על חשבון הברון אתמול. לא רק שהארוחה היתה מדהימה, אלא גם השירות. כל העובדים - כולל במטבח - נראו מאושרים להיות שם. בחיי לא ראיתי שמחה כזו אצל אדם במקום העבודה שלו. אנטיתזה ל״הדב״. >>

הוזמנו לארוחה שכונתית באחוזה(!) השכונתית, שיתוף פעולה שלהם עם מסעדת Noma המפורסמת. אירוע של 5 שעות. חזרנו שבורים אך מרוצים. לו הייתי מבין באוכל הייתי מפרט, אבל אני לא, לכן אסתפק בכמה תמונות (גם בתגובות).

מה הדרך הנכונה לאכול קרואסון? 1. נגיסה בקצה 2. נגיסה במרכז 3. קילוף השכבות מלמעלה 4. סכין ומזלג גם תשובות לא נכונות יתקבלו בברכה.

זה הזכיר לי כתבה עתיקה שלי ב-Ynet: www.ynet.co.il/articles/0,7...

העלילה מסתבכת: מסתבר שהחולצה הירוקה שהאמריקאית הכינה מראש לכבוד יומו של פטריק הקדוש שמסתבר שאינו היום - אינה ירוקה.

להקת ציפורים פשטה על עצנו.

מסתבר שמחר *לא* יומו של פטריק הקדוש, וכיוון שזו ללא ספק טעות של האמריקאית, מיד איענש בחומרה.

מחר יומו של פטריק הקדוש, ואני יודע זאת כי האמריקאית האירית במוצאה הכינה לי מראש חולצה ירוקה.

בכל פעם בה האמריקאית ואני חושבים לקפוץ לפורטלנד או לסיאטל, מסתבר שזו לא העונה המתאימה. יתכן שמדובר בקנוניה.

זמרת האופרה הילה פליטמן ואנוכי הקט הקלטנו כמה קאברים ווקאליים קצרצרים בימי הקוביד. הנה אחד מהם, לשיר חמוד מאד של סטינג.

לאור שערוריית הפנקייק והמייפל בארץ, שאלתי את האמריקאית מה טיב הנ״ל בדיינר המפורסם עד מאד אליו אנו קופצים לפעמים להשביע את תאוותה לנ״ל. האמריקאית (מתפוצצת מצחוק): רוטב מייפל אמיתי? *בדיינר*? אולי באיזו מסעדת-שף. אני: ולא אכפת לך? האמריקאית: לא. אגב, מתי קופצים לדיינר?