רצתי הבוקר על הדורו כמו שאלוהים התכוונה

היום לפני

תמיד התקופה הפחות חביבה עלי בישראל. פסח-זיכרון-עצמאות מכפיה דתית בלתי נסבלת דרך מכאובי הזיכרון להכרח הפסיכוטי להיות שמח. בצבא התנדבתי לסגור ובאזרחות ברחתי לסיני

אולי זה ישמע מוזר, כי לפי החשבון שלי עברו מאז 66 שנים וחמש מלחמות, אבל עוד לא גמרתי לעבד את התחושות שלי מה-7.10. למעשה, לדעתי עוד אפילו לא התחלתי לעבד אותם, הייתי עסוק בדברים אחרים. אולי הדבר הכי קשה זו באמת הבגידה שחוויתי.

מחשבות על הגירה: הלכתי פעם עם חברה אמריקאית יהודיה בפטרה, ודיברנו על המשפחות שלנו. מסתבר שהסבים שלנו למדו כימיה בנירנברג יחד לפני המלחמה. סבא שלה היגר לארה״ב, המציא את הצווארון הקשיח לחולצות, שאין צורך לעמלן, ועשה מליונים. סבא שלי עבד בתעשייה הצבאית, פיתח וייצר חומרי נפץ, ואיבד את היד שלו בתאונה.

הרגע הזה בשעה רנדומלית בלילה, שאתה הולך מהר למקלט, עם הסירנה המלחיצה הזאת שואגת לך באוזניים, לא רץ כדי לא ליפול ולא לאבד דיגניטי, ואתה מרים שניה עיניים לשמים תוך כדי הליכה, והכל מואר בנורים צהובים של יירוטים ונפילות, ואתה תוהה אם תספיק להגיע למקלט או שמשהו יפול עליך ויעשה אותך פיתה.

שאלה מצוינת

פרק קרוס אובר של שני הדברים שאני הכי שונא: ערב חג ומלחמה.

אני שומע את הספר ״החולה השקטה״, מזמן לא נתקלתי בספר בו כל הדמויות בלתי נסבלות ובא לך להוריד להם סטירה, ומאידך גם העלילה בלתי נסבלת. האם אשמע אותו עד הסוף? כמובן שכן.

היום במקלט מישהי אמרה: ״עם ישראל חי ומת מעייפות״, וחשבתי שזה לא *כזה* גרוע אם פוגע בך טיל איראני עם ראש נפץ מצרר מתפצל.

ככה במקלט מס 19 של הקיבוץ כבר סגרו היום מי מארגנת את טקס יום השואה.

אזעקה נוספת כשאתה במקלט זה כמו פרוסת לחם בתוך פיתה.

מטוס שחולף מעליך בשבת מזכיר לך שאתה חי במדינה לא נורמלית פעם אחת כי אין תעופה אזרחית בשבת, פעם שניה כי אין תעופה אזרחית כלל ופעם שלישית כי הוא כנראה בדרכו לזרוק על מישהו פצצה.

הוא נראה כמו דמות ממשחק מחשב ב2011

זה לא הפלקס שנדמה לכם שזה, גרמין

בסרט המופלא "הלזפופין" רואים גבר מדבר בטלפון ציבורי. "טוב, טוב, רע, טוב, רע, רע, טוב". מישהו ניגש אליו ושואל אותו מה הוא עושה. "אה, אני עוזר לאשתי למיין תותים".

השירבוט הזה אולי לא יכניס אותי למומה, אבל עזר לי להעסיק את הידיים בפגישת זום.

לקטוף או לחכות למחר?

לדעתי זה מכוון באופן אישי נגדי

My pride and joy:

שאאוט אוט למי שמיקם כל כך יפה את תאריך הייצור על האריזה של מסיר השומנים, זה עושה לי שקט נעים בלב.

אני רוצה לפורטו

אני רשום לחצי מרתון בפורטו היום 😢

הודעה לציבור הרחב: אירוע גשם = גשם

טיסה פיקטיבית רק אם היא ממחוז פיקטיביה, זאת טיסה פקטיבית - מלשון פאק יו

הבן שלי צילם הבוקר שני חתולי חולות

במקום ג׳ל לריצה הארוכה הכנתי תערובת של סירופ מייפל (אמיתי לא של בית הפנקייק) ואספרסו. זה טעים 🔥

בני כמה הייתם כשהבנתם שחברת וויז שנמכרה לגוגל עכשיו, היא wiz ולא Waze שגם נמכרה פעם לגוגל?

בחרתם כבר לוק פיז׳מה למקלט?

בראש של אמא שלי הלך נאפיס

מי יכול לשער או לזרוק רעיון?

הבן שלי ישן עכשיו כמה ימים אצל מיסיונרים אוהבי ישראל בהרים בארגנטינה. מסתבר שהם התקינו את האפליקציה של פיקוד העורף, וכל פעם שיש צבע אדום, הם מתפללים בשבילנו.

היום למדתי שעל נושאת המטוסים הצרפתית דה גול, יש מאפייה על הסיפון, שאופה בכל בוקר 2,000 בגטים.

אל על, בני תשפוכת השטן שכמותם, ביטלו לנו את הכרטיס ליום ראשון. במקום לשבץ אותנו לטיסה אחרת לליסבון, הם נתנו לנו זיכוי (הכרטיס ממילא היה גמיש וניתן לביטול) ושלחו אותנו לקנות כרטיס חדש במחירי המלחמה, שהם לפחות כפולים.

מצד אחד יש לי מחשבה לפתוח קבוצת ווטסאפ של רצים, בה משתפים איך היה השבוע הקודם, מה התוכניות לשבוע הבא, מחשבות על ציוד, דיווחים ממרוצים, התייעצות לגבי פציעות וכל מיני דילמות שקשורות לריצה. מצד שני החרדה החברתית שלי משתוללת רק מלחשוב על זה. זה נשמע רעיון טוב? יש קהל?

מתעניין בחיל האוויר, האם אפשר להפציץ גם משפיעני קריאה שמראים את הספרים עם הדפים קדימה חצי קלים?

אני לא כל כך נהנה בביקור הזה בארץ.

כתלמיד מסור של @rohminhon.bsky.social אני כבר יודע שמבחינה אונטולוגית טהורה, כסף הוא מה שהחברים היקרים בקומה 43 במשרדים של דויטשה בנק אומרים שהוא. ועדיין הספר הזה דווקא בגלל שהוא בלי סימני קריאה, אלא סקירה אנתרופולוגית רחבה וארוכה ועמוקה של ההיסטוריה של החוב והכסף. באמת מסמך חובה מאלף.

הגיהנום הוא הזולת. במקלט.

אני מכור לסרטונים בטיקטוק של חתולים מבולבלים בבתים מוסלמים, שלא מבינים למה כולם קמו לארוחת בוקר בשלוש לפנות בוקר.

עם אלה שאומרים שטויות בבטחון יש לנו אלפי שנות נסיון, הבעיה היא עם הצ׳אט שאומר את הדבר הנכון בדיוק בזמן הנכון.

יש איזה מרחב של מבוכה וחוסר ביטחון שאתה חש מול מכונת כביסה שאתה לא יודע להפעיל, מסמך שאתה לא מבין או מספרים שלא מתכנסים לך בראש למרות שאתה בטוח שהם דווקא כן מתכנסים, שהצ׳אט ביטל לנצח, ועכשיו אנחנו צריכים לחיות עם המצב האנושי החדש הזה, מצד אחד כאילו מדגדג לכתוב טקסט רומנטי על

מעמיס פחמימות, אם אתם רצים מחר בדימונה אל תהיו זרים.

איך אני אוהב להאזין לשיחות של זרים

הכו אותי בהמלצות לפנסיון הכלבים הכי טוב שאתם מכירים, כזה שבאמת אוהב כלבים ומטפל בהם ברמה הכי גבוהה.

התקרבתי לשטחים

הילדה התרימה למשהו, ומישהו התחיל לצעוק עליה שכל הזמן מוכרים לו לוקשים, ונמאס לו מכל הלוקשים האלה ומספיק עם הלוקשים, והיא רק ניסתה להבין מה זה ״לוקשים״.

מה יותר כיף? לשבת לשתות מים ולהתקרר אחרי ריצה ארוכה, או להזרק על הספה אחרי שטיפה של הבית? השני כמובן, כי אז אפשר לשאוג על כולם: ״מי שדורך לי ברטוב, מת!״.

אתה מחזיק בידיים תינוקת לילות שלמים כשהיא חולה, או מצמיחה שיניים, או בקפיצת גדילה. לוקח אותה כל בוקר לגן, מאכיל אותה מנקה אחריה, אוהב אותה ומגן עליה. קונה לה בגדים, מקריא לה סיפורים ועוזר לה בשיעורי הבית, רק כדי שבסוף היא תגיב לך בווטסאפ: 👍

הבת שלי הודיעה שבעוד שעה היא חוזרת מטיול, אז כמובן שמייד נכנסתי למקלחת, ושרתי את כל האלבום האחרון של טיילור סוייפט, מתחת למים החמים - כדי שלא ישארו לה.