יום 48. חמישי בערב. בדרך הביתה מהקבוצה. אני מתקשר לחברים, לחונך - וכל אחד נמצא עם בת הזוג שלו, בתוך העולם שלו. אין עם מי לדבר כרגע. פעם זה היה מכווץ אותי. מזכיר לי שאני לבד. אבל הערב אני זוכר; הלבד הזה הוא החלטה מודעת שלי. אני לא רץ לברוח ממנו. לא מחפש באף אפליקציה. יש לי הערב דייט עם עצמי.

לא רק שאני לא רואה בזה בעיה, אני מסרב להתייחס לאדם בוגר בן 76 כאילו הוא ילד קטן ואני לא מוכן להסתיר ממנו פרטים על המצב הרפואי שלו.

צריך לתת לזמן זמן

זקוק לניקוי ראש

אוף כמה חוסר אונים.

8 שעות במיון וקיבלנו את ההפניה למיון גריאטרי סוף סוף.

יום 47. יום עזרה לאבא.

טיול אחה״צ חיפושיות, אני והקטנטנות 🐞

מתעקשים אצלנו על 4 ימים במשרד. שדיברתי עם המנהל על אבא והחוסר זמינות שלי בימים הקרובים קיבלתי נאום על החשיבות של 4 ימים במשרד, שמסתכלים על זה עכשיו בזכוכית מגדלת, ומי שלא יעמוד ביעדים יזומן לשימוע. מסקנה מיידית: לדאוג לקבל אישור ימי מחלה של אבא ולשים %#$ על הנהלים.

ארוחת צהרים: באגט עם גאודה דבש וטימין 😍🤤 @rotemgor.bsky.social @eyalba.bsky.social

קיבלתי עכשיו טלפון מהמורה למדעים של כיתה ז׳. 2 משימות הוגשו ריקות. הציון נכשל. הקטנטן טוען שביצע אותן ושהמערכת של גוגל קלאסרום דפוקה. המורה הסכים לאפס את ההגשה ולתת נסיון נוסף. הקטנטן כעס וסרב לטענתו לעשות בפעם השניה. ברח החוצה. צעק עלי. הכריז שלא מבצע שוב ושיסתפק בציון הנכשל.

הגרושה הציעה מיוזמתה שתקנה 4 כרטיסים למופע מחול סוף השנה של הקטנטונת. הסכמתי בנימוס ואמרתי תודה. כמה נקודות שראויות לציון: (1) ההתעקשות שלי לא להשתתף בתקשורת אלימה מניבה תוצאות. (2) ההצעה הייתה ברצון טוב. (3) כל התכתובת הייתה מנומסת. (4) פעם ראשונה שנשב בסמוך מאז הגירושין (הקטנטנים יהיו בננו).

אין תורים לרופא גריאטרי. במיוחד כי זה תור ראשון של אבחון שעה. חמש שעות בטלפון, זה פשוט לא אפשרי. האלטרנטיבה היחידה שקיבלנו היא הפניה דחופה למיון בית חולים פסיכיאטרי שמואל הרופא. זה חייב להיות בהסכמה מלאה שלו. מצפה לי שיחה לא פשוטה עם אבא אחה״צ.

יש רגעים שפשוט בא לי למחוק את החשבון מרוב שאני מרגיש לא אותנטי. מזל שאני לא סומך על עצמי.

בתוכנית להערב: פורדי יודע הכל. הנושא בפגישה הערב היה להסתכן ולשתף עם החונך. לסמוך עליו. הרמתי יד ושיתפתי את הזווית שלי על הפרק היומי. הורמון האדרנלין ואיך השתמשתי בו לפרוק לחץ ע״י זעם, והורמון האוקסיטוצין (אהבה, חברות) והשיתוף, האפשרות לכשלון, לכשל אמפטי ונסיון לשתף מחדש,

התמודדתי היום עם הבירוקרטיות מול הבנק בהצלחה וסגרתי בפעם הראשונה חלק משנה אחד מהמשכנתא שלי, שהיה בריבית קצוצה של 6.5 אחוז! ניצחון קטן להחזר החודשי שלי!!

רגש זה לא עובדה.

שיחה עם החונך, ההרגשה משתפרת. הגעתי לעבודה, הסתכלתי במראה, ואוהב את מי שאני רואה. ממשיך בדרך, יום על יום.

עשיתי הודיות אבל המצברוח לא משתפר. משייט בעצבות בפקקים.

יום 44. פגישה לא מדהימה אתמול בערב. הנושא היה לבצע כפרה ופיצוי לאנשים שפגענו בהם, ודובר שחגג 4 שנים של ניצחון. לא הצלחתי להזדהות ולהתחבר, לא לנושא ולא לדובר. מותר. יש גם ימים כאלה. ספרתי את הדקות עד שיסתיים וברחתי לרכב.

זה קשה לי כל כך. בשיחת טלפון אחת עם אבא יש בקשות מוזרות, בלבול וחוסר פוקוס, מלווה מיד בצלילות, בהכרה במצב, התנצלות ובקשת סליחה.

לא נפגשתי עם הקטנטנים שלי כל חג (היו אצל אמא שלהם), אז לקחתי אותם אלי לחמש שעות הבוקר. עשינו טיול בפארק חדרה (4 ק״מ ברגל), ובניגוד לציפיות, לא ראינו כרישים. חזרנו הביתה ועכשיו הם אוכלים אוכל שנשאר מארוחת שישי. הקטנטונת ממש אוהבת את הצ׳ולנט של @5ariel7.bsky.social 😍

ואז מתברר שהאור המרגיע בקצה המנהרה, היה בעצם רכבת משא שבאה ישר לכיוונך.

הגעתי הביתה עייף אך מרוצה. אין מנוחה לרשעים, מתחיל לנקות את הבית ולבשל 💪 לקראת הארוחת שישי המשותפת 🥳

סיימתי חצי יום עבודה בפינוי חדר בבית הורי, שבמרוצת השנים הפך למחסן. עבודה משותפת עם 2 האחיות שלי ואמא. הרבה נוסטלגיה מעורבבת בהרבה ג״אנק. זרקנו 3 באלות של אשפה, 1 של נייר ו- 1 של מוצרי חשמל למחזור. סוג של גיבושון. מצאתי בין השאר תמונות שלי מגיל 3-4..

גם הבוקר. צער גידול הורים. זה פשוט חרא להזדקן.

יום 41. בנתינה. חצי יום חופש ועזרה להורים. הסעה לפיזיוטרפיה עם אבא, בישולים לערב חג עם אמא ועכשיו קניות. המשך לו״ז משימות תחזוקה לבית ההורים.

הפגישה הערב עסקה בנושא בידוד. הדובר שיתף את החוויה שלו. כמה בידוד היה בשימוש, ההסתרה, הבושה. כמה בידוד הרגיש בגמילה בהתחלה שהתנתק מאנשים שהשתמשו וכמה הוא מרגיש בדידות עד היום, שנתיים וקצת אחרי. סיפר כמה היום הוא מחבק את הבדידות ומצליח לעשות לבד מדיטציה ולהתחבר לעצמו ולאלוהים הפנימי.

מידיי פעם אני מעריך את האירוניה שבזמן שאני כותב קוד למוצר בלוטות׳, תו״כ אני מקשיב למוסיקה באוזניות אנלוגיות עם כבל AUX PL 💁‍♂️

יום 40. בשיחת הבוקר עם @mrgray78.bsky.social , הוא פרגן לי ממש. למרות הקשיים: ההחמרה במצב הרפואי של אבא שלי; הגרועה מהגיהנום; הפרידה מלאב; הגמילה מהסמים; הלחץ בעבודה; אני ממש חזק. אני נאמן לסנטר שלי. אני מתמודד עם הקשיים. אני לא בורח לקשר חדש. עשית לי את הבוקר. ממלא לשמוע את זה. אני מרגיש גאווה.

הזמנה פתוחה לכולם!! ארוחת שישי משותפת בסוף השבוע הבא, 22.5.26. כל אחד יביא משהו, וביחד יהיה טעים ומספיק לכולם! אשמח לארח שוב בביתי בעמק חפר. אם המיקום והזמן סבבה, ומעוניינות להצטרף, תדאמו לי ונרים קבוצת וואטסאפ משותפת לתאם מי מביא מה. ההתראה המוקדמת בשביל להערך עם בייביסיטר למי שצריכה.

לקיחת אחריות משותפת. יש לי 1:1 שבועי עם המנהל שלי. יש לי שם רשימת משימות ארוכה. מאוד. הרשימה מסודרת לפי סדר עדיפויות, ולכל פריט ברשימה יש אחוז זמן שאני אמור להשקיע בו וגם דד-ליין לסיום. לאחרונה אני שם לב שהרשימה שלי מתקדמת לאט מאוד.

יום 39. קמתי עם רצון לכוון גבוה היום. עם רצון למסלול יום חיובי, מלא אנרגיות. עם כוונה לשחרר התנהגויות שלא מטיבות איתי. זכרתי להתחיל את הבוקר בהודיות. מאחל לי ולכן יום מוצלח ושמח!

יום 38. האם אני מחלים? אני עצוב כל הזמן. חולם על שימוש. רוצה לחזור לעשן. מרגיש בדידות. למרות זאת; נשאר נקי. ממשיך לבקש עזרה. נאבק בשגרה. מודע לטריגרים שלי. לא בורח חזרה לשימוש. נראה שאני מגיב אחרת לקושי. כנראה שזו החלמה. אולי עצם השאלה מעידה על החלמה.

יום קשה ועמוס. לא הספקתי לעבוד כמעט. מלא משימות שלא מתקדמות. בוס לחוץ ומלחיץ. לקחתי את הגדול לטיפול רגשי, את הקטנטנה להוראה מתקנת, ועכשיו מחזיר את הסנדוויץ’ מכדורסל. גם בחזית צער גידול הורים המצב לא פשוט - הדברים לא באמת משתפרים.

הודעה על חלוקת זמני השהות של הקטנטנים בחג נותרה ללא מענה מהגרועה. שביקשתי אישור כתבה שלא חייבת להגיב לפי ההסכם. שלחתי את הסעיף שאומר שכן חייבת לתאם מולי ולשתף פעולה. וציינתי שלא הייתי חייב לאשר לה לקחת אותם לבר מצווה של בת של חברה שלה ביום שלי. ההתנהגות שלה בלתי נסבלת. התנהלות מולה קשה ולא נעימה.

פגישה טובה הערב, אנשים טובים, הרבה שמחה. שיתפתי על החוויה שלי מיום שישי. דיי דומה לציוץ פה. קיבלתי המון תגובות אוהדות. מחמאות. אנשים נגשו לדבר איתי בסוף הפגישה. הקפצתי מישהו הביתה ברכב והתפתחה שיחה מעניינת. החלפנו טלפונים. אבל את הסטירה שלי (חיובית) להיום קיבלתי בשיחה עם החונך, בדרך הביתה, עכשיו.

מכשיר אנדרואיד אוטו 4 שבק חיים. הוצאה בלתי מתוכננת, אבל חשובה. מתקינים לי חדש (10) ב 1400 ש״ח.

יום 37. יש בי שחצנות. עשר פעמים ביום אני תופס את עצמי חושב שאני יותר טוב מאחרים. אני משכנע את עצמי שאני יכול להסתדר לבד - בלי התוכנית, בלי החונך. שאני חזק, שאני יודע הכול, שאני לא באמת צריך עזרה. אבל האמת היא אחרת. אני בדיוק כמו כולם.

אני מאוד אוהב את זה שפיד עברית מתנהל לו בעצלתיים. אולי זה בגלל שבת ואולי סתם כך. בכל אופן זה מקל עלי לקרוא ומצמצם את תחושת הפומו. שכולם מצייצים ביחד זה כבר הרבה יותר קשה לעקוב.

יאללה אזיז את עצמי. נקח את הקטנטנות למסלול טיול קרוב. קצת שמש תשפר את המצברוח.

התרסקות בהשוואה לאתמול. היום הזה לא זז. אני בלי אנרגיות. לא מעוניין לעשות כלום. רק המינימום שנדרש ממני. אומר לעצמי שהרגשה היא לא עובדה. שמחר יום חדש וגם מחר השמש תזרח. אבל למי יש כוח לחכות. רוצה הכל עכשיו.

יום 36. החלומות חזרו ובגדול. בחלומות שלי אני שוב מעשן. ואני זוכר הכל. אני מתעורר מאוכזב מעצמי, ולוקח לי זמן להזכר שזה רק חלום. זה לא אומר שהגמילה לא עובדת. המוח שלי עדיין מתרגל לחיים בלי לברוח. מתרגל תגובה למצבי התמודדות עם הפיתוי.

אני והקטנטנים סרט שישי מי אני עכשיו נטפליקס סרט מהנה וכיפי סוף מרגש

הכי סימבולי בעולם; אספתי דואר רשום, משטרת ישראל, קנס על מהירות (118 מותר 90), מהערב שבו החלטתי להתנקות. בדיוק לפני 35 יום. 750 שקל וזה בכלל לא מזיז אותי במילימטר מהשלווה שאני מרגיש עכשיו 🧘🏻‍♂️

פגישה עם הפסיכולוג שלי. לא קבענו סשן נוסף - לבקשתי. אני לוקח שליטה. לא מפחד יותר לאכזב אף אחד. ובכל זאת, זו הייתה פגישה עוצמתית במיוחד עבורי. לא הסכמתי להתנהל בתוך הפגישה כמו פעם. לקחתי את הכוח אליי. לא הסכמתי לצלול שוב לנושאים שכבר לא רלוונטיים עבורי.

יום 35. התעוררתי. נכנסתי להתקלח. ותו״כ דיברתי לעצמי בקול רם. על מה אני אסיר תודה. התפללתי שאמצא בי את הכוח להמשיך בדרך. הלוואי ואצליח להתחיל ככה כל בוקר.

הבנה מהימים האחרונים: לא השתמשתי רק בסמים כדי לברוח מהמציאות או ממה שקורה סביבי. השתמשתי גם במין כדי להשיג את אותה תחושת ניתוק. בעדינות הכי גדולה שאני יכול לומר את זה - אני מרגיש שאני צריך ללמוד מחדש מה זה לעשות אהבה. מה שהתרגלתי אליו היה הרבה יותר גופני, יצרי וקיצוני. וזה מה שאני מכיר ורגיל.

הלכתי להביא חבילות מהדואר, עמדתי בתור בחום הזה, ונחשו מה? פורדי של לפני 34 יום היה מאוד שמח לקבל את חלקי החילוף שהזמין לוויפ מייטי מדיק שלו 🙄

שנ״צ חמישי מסורתי שהתארך. מקווה שלא יעלה לי בשעות שינה.