רעיון של מיליון דולר: ספרים אכילים לתינוקות.

די לגזלייטינג: למגדל בציור יש 4 קומות, הקוקיה והחתולה בבירור חולקות את קומה 2.

שאלות על מלונות: 1. למה יש מכונת אספרסו אבל אין מקציף חלב? 2. למה הם כל כך אוהבים את הכיורים הנמוכים האלה שמשפריצים לכל כיוון? 3. מה הקטע עם כרית אחת ענקית שאין בה שום תמיכה פלוס כרית ארוכה שהיא קצת קשה יותר?

תמיד חשבתי שזה קצת מגוחך איך שכל הורה תמיד חושב שהילד שלו הוא הכי חכם, הכי יפה והכי מתוק. והיום כשאני אבא זה עוד יותר מגוחך בעיני כי ברור שאובייקטיבית זו הבת *שלי* שהכי חכמה, יפה ומתוקה.

עכשיו שאני אבא אני מאמין שאחת הסיבות העיקריות שאנשים עושים יותר מילד אחד היא שהריח של תינוקות טריים הוא כל כך ממכר, חולף מהר, וקשה מאוד להשיג אותו בדרכים אחרות.

לא יודע מה איתכם אבל אני גדלתי על הרעיון שדגלים זה קרינג׳. ללכת ברחוב עם דגל? אחד המביכים. אני רואה מישהו ברחוב עם דגל, לא משנה של איזו מדינה (כולל כאלה שאני אזרח בהן)- אני נזהר ממנו.

אני אוהב שכל פרשנות ל׳סימנים׳ שבעזרתם התינוקת מתקשרת סותרת את השניה ודורשת תגובה הפוכה לגמרי. למשל אם היא משפשפת את העיניים זה יכול לומר שהיא עייפה (=צריך להרדים אותה) וגם יכול לומר שהיא משועממת (=צריך לבדר אותה).

להעביר את הילדה למיטה בלי להעיר אותה מרגיש כמו

באמת שאני מצפה לרגע שבו ארגיש שהשנאה הזו קצת מאחורינו. שאוכל להכנס לאינטרנט בלי לקרוא מישהו שקורא להשמדה שלי או לגירוש המשפחה שלי מהבתים שלהם. זוכרים את הימים האלה? הם יכולים לחזור?

רציניים מאוד

בחמישי הקלקתי בטעות על האפליקציה של דואולינגו (עברתי לבאבל לפני שנתיים) ועכשיו אני חושש לחיי ולחיי משפחתי.

זה מוזר עד כמה אני רוצה למצוא חן בעיני הבת שלי. יצור בן 3 חודשים שתלוי בי כדי לקנח את האף ואני כזה ׳וואי פליייז שהיא לא תחשוב שהטעם שלי במוזיקה גרוע׳.

השעה 3 כי Civ7 יצא.

לזוג חברים גרמנים שלנו נולדה ילדה בשם Liselotte ואלכס כל הזמן מתבלבלת בשם שלה אז כדי לעזור לה שאלתי אותה אם בעיניה צ׳אי נחשב תה כי בשבילי זה לא תה ואני גאה בזה יותר מכל דבר שאי פעם עשיתי מקצועית. כמו כן אני גרוש עכשיו.

יותר מדי מחיפוש העבודה בעידן הנוכחי נשען על היכולת ליצור קשרים בלינקדאין. צריך רשת חברתית חדשה של חיפוש עבודה לסוציומטים בה לא כותבים כלום רק מסתכלים על הקורות חיים אחד של השני ומהנהנים.

מה שלא מספרים לכם על להיות ישראלים בברלין זה שאמנם אתם רואים מלא הופעות אבל את רובן אתם רואים ככה:

לקחת את הגרפיקה של הסיכום שנה של ספוטיפיי ולשים עליה טקסטים על דברים אמיתיים שקורים בעולם זה הז׳אנר הכי נמוך של הומור.

צר עולמי כעולם הנמלה

כל פעם שאני רואה את הספרות 1701 אני חושב שמדובר בדיעה על האנטרפרייז וכל פעם אני מתאכזב מחדש.

במשך שנים רבות הייתי נער פלייסטיישן, אבל מאז שאשתי קנתה לי סטים דק לפני שנה אני כמעט ולא נוגע בו. חוץ מהאקספנשן של אלדן רינג לא נראה לי סיימתי משחק פלייסטיישן השנה. והסיבה העיקרית היא פשוט ההנחות המטורפות שיש כל הזמן בסטים סטור. בפ״ס הייתי רגיל לשלם פול פרייס על כמעט הכל. במכירת סתיו שיש עכשיו בסטים

Noooooooooooooooooooo

גלדיאטור 2: אם חשבתם שהראשון הוא מאסטרפיס, או אפילו פשוט סרט טוב- אולי לא תהנו מהשני. אם חשבתם כמוני שהראשון הוא טראש, יש לי חדשות טובות- חלק 2 הוא פי אלף יותר טראש! יש כרישים בקולוסיאום! נהניתי מכל רגע.

Glad we can all agree this is the best chocolate in existence.

בחיפוש עבודה תמיד יש תחושה כזו שכולם מסודרים איכשהו חוץ ממך. כאילו כל מי שמצא עבודה מצא אותה דרך איזו לחיצת יד סודית או עסקה במחשכים ורק אתה היחיד שעדיין צריך אשכרה להזיע בשביל להשיג ראיון עלוב. רק מדי פעם מבליח הזכרון שכל פעם שאתה השגת עבודה כולם מסביב נתנו לך מבטים של ׳מה אתה יודע שאני לא׳.

אולי נמלטנו מטוויטר אבל אני חושש שהדיעות מטוויטר נמלטו איתנו.

תוכן אקסקלוסיבי לבלו סקיי- מקום ראשון ברשימת השירים שאני שר לחתולים שלי: הם היו החתולים הרעבים ברגעים הכי יפים של החיים העולם שייך תמיד לחתולים הרעבים ברגעים הכי יפים של החיים

שנקה בקופסה

אז פה נחמד כן?