"ומה את מרגישה?" -נבוכה "יופי. כל הכבוד. למה?" -כי זה נורא מקרקע לראות את זה ככה כתוב פתאום "כי מה?" -... "..." -כי אני משחקת מחבואים עם עצמי ויודעת שאני פה מתחת למסיכה אבל מושכת זמן כדי להמשיך לחפש. אם אני מוצאת אז נגמר המשחק "כן"

עזרו לי לסיים את העבודה שאני צריכה להגיש בבקשה!!!!!

אני יודעת שזה מאוד מלא בעצמי, אבל דווקא ממקום מאוד נמוך ופגיע, אני רוצה שמישהו יכתוב עלי את השיר עוד של ניר כנען. אני רוצה להסתובב בעולם יפה בשמלה וחיוך ולא לשים לב בכלל למה שקורה, כי אני בעצמי העוד. אני מספיקה ואני טובה כמו שאני.

ביקשתי עוד הארכה על העבודה שאני לא מצליחה לסיים 🙏 הצילו אני לא זוכרת איך כותבים

יש פה מישהו ששולח מיילים לעבודה שלי ותמיד כשמכתבים אותי אני מתביישת ממנו אבל אז אני צריכה להיזכר שאין לו מושג מי אני

בוקר טוב ידידיי

שמות של אברי מין גבריים: בולבול שמוליק נקניקיה שמות של אברי מין נשיים: תהום הנשיה

נחשו מי קיבלה בערך כל מה שרצתה ועכשיו משותקת ולא מצליחה להגיש את העבודה האחרונה שנשארה לה לשנה הזו כי היא מפחדת שלא תצליח לעמוד בסנטדרט למצטיין כללי 🫠🫠🫠🫠

בוקר טוב!

אם את כל ההוויה שלי אפשר יהיה לפתור בשתי מילים אני אכעס ממש על כל הזמן האבוד הזה

מה שלא אהבתי בטיפול הוא שחיכיתי שבוע שלם כדי לדבר עם המטפלת שוב. כשהחלטתי להפסיק ללכת התחלתי לקבל החלטות ולהרגיש קצת בשליטה יותר. לפני חודש הלכתי למטפלת חדשה ועכשיו כל מה שאני חושבת עליו זה מתי היא תחזור כדי שאוכל לשתף אותה שוב במה שגיליתי (ולהבין אם זה נכון או לא. פתאום צריכה אישור של מישהו שוב)

יש לי: הכל feels like: כלום לא זוכרת איך מרגישים טוב שוב

מכינה עוגה שאמורה להיות חסינה לנזקים ועדיין נראה לי שהצלחתי לחרבש אותה

חזרתי לויואנס 50, תקתקתי את כל הבית אבל הצלחתי לעשות גם שנצ הפעם. הקולות היו חזקים אבל לא באותה הרמה. אולי לקח זמן עד שזה התחיל להשפיע ולעבור ל70 היה מהיר מידי באמת

ויואנסים יקרים גם אתם מרגישים לפעמים משהו, תחושה כל שהיא בין העיניים כשאתם לוקחים כדור? יש לי הרגשה של שכרות קצת

מוכנים? אני קמה, לוקחת כדור, יושבתעל העבודה ועוברים להכין עוגות. יהיה כיף וכיף שיהיה (אמן שבאמת אעשה. בא לי לכבוש את המטבח היום אבל יש לי משקולת על הלב בכל מה שנוגע לזה)

איך אפשר לסבול את זה שיום אחד מישהו הוא הכל ויום אחרי זה את עדיין מתה לדבר איתו אבל יש לך הקלה גדולה ששמת את זה בצד וזה כבר לא

נכון פתאום כולם כולם מדברים בקול מידי? אין סיכוי שזה רק אצלי

אני כבר לא זוכרת איך זה להרדם מרצון ולא להיטרק

יש לי הןזוג חמוד כל כך שהוא לוקח את הילדים לראות את הזריחה עם שוקולד שהוא מכין להם במקום וכסאות והם יושבים וצופים בה והוא קורא לזה "מופע זריחה"

קרה לי משהו מוזר: אני לא זוכרת איך כותבים עבודה. כתבתי אלף ואני ממש בסוף אבל מרגישה שאין לי מושג מה לעשות ואיך להתחיל ונגמר לי הזמן. אני צריכה בדידים ושמישהו יבוא וישב איתי ויגיד לי "אוקיי מה צריך לעשות? בואי נתחיל כאן. מה את רוצה להגיד? אני אעזור לך" אבל שלא ישנא אותי על הדרך ויתחרפן מחוסר היכולת

אם אני מבקשת שלא תשלח לי משהו ואתה שולח אותו ומרגיש גבר גבר אחלה נדיב שבעולם, אל תתעצבן עלי כשאני לא רוצה לעשות כמוך. אתה אולי מרגיש שיצאת נדיב, אבל עכשיו אתה מצפה ממני להדדיות שלא ביקשתי. אם כבר להפך. ביקשתי שלא. אמרתי לך שזה לא נוח ולא נעים לי. איך אני אשמה עכשיו

מי רוצה להרים לחיים?

המחשב שהנחתי בצד עד עכשיו מתנפח ומרעיש ומוציא אוויר כשאני לוחצת על מקש להעיר אותו מהקומה הזמנית שלו כאילו הוא כועס עלי שסתם הדלקתי אותו ואז אמרתי לו שבעצם כואב לי הראש ואז שבעצם לא

הצילו נהייתי מישהי אחרת הצילו אניעשויה מטעויות

הכיתה א' שלי שאל אותי עכשיו "אמא איך עושים בקְוָוה-קְוָוה-דֶּה?"

יש רגעים לאחרונה שבהם אני מרגישה שהויואנס נותן קיק ויש איזו הרגשה מוזרה בין העיניים והאף, וגם תחושה שאני יכולה להקביל להרגשת שכרות חמימה כזה של חוסר בגבולות וחוסר אחריות והנעימות שמגיעה עם זה. אני לא בטוחה אם זו תופעת לוואי מוכרת או שאני מתחילה לפתח משהו לא בריא לכדורים האלה

מישהי שלחה אותי היום לקרוא על ACA מה דעתנו על הנושא הזה האם זה אמיתי או שזה עוד דרך להרגיש מיוחדים

החמוד שלי האמצעי קיבל שלושה פתקי נחת מהמדריכה אז הוא החליט שהוא רוצה לכתוב לה גם אחד. אני מאוהבת (אני לא יודעת מה הוא כתב שם אבל זה הדבר הכי מתוק שראיתי)

הבן שלי זכר את ההקדשה ואמר לי "אחותו לימדה אותו לצייר עפיפונים" וזה בעצמו הרגיש לי כמו משהו לכתוב על ספר

אולי אני אעבור לקיבוץ?

שלום קוראים לי פיץ ואני מכורה להסתבך תגידו לי שאתם אוהבים כי אני כבר לא סובלת אותי 😔

אני מתה מתה מתה למצוא מישהו לנגן איתו אבל הציפיות שלי כל כך גבוהות שצפוי לי מפח נפש ואני לא טובה במפחים.

את דרמה. השאלה היא אם את נהנית או סובלת מזה יותר.

וגם המנהל שלי דיבר אלי לא יפה היום ולא הבנתי למה. זה היה מזלזל, באתי לעדכן אותך, עוד לא שמעת אותי ואמרת שחסרים לך פרטים. כן, תן לי לסיים את המשפט..? לא היה לי יום נחמד ואני מרגישה שאני נורא לבד בכל מה שקשור למשימות שלי בעבודה, אומרים לי קחי תעשי, תסתדרי, אבל אין לי שום ליווי. פוזלת שוב החוצה.

בעלי, במילים אחרות, אמר שהכדורים מחרפנים אותי ואני מדברת מידי ולא מסודרת במחשבות שלי ועוד ועוד רבות וטובות. אני לא רוצה לשנות מינון בלי לדבר עם המאבחן, אבל עבר שבוע והוא עדיין לא חזר אלי ולא עונה לטלפון ואני חושבת שבשלב הזה לא נותרו לי הרבה ברירות.

גם אתם נהייתם ממש ממש רגישים לכל רעש מאז שהתחלתם לקחת כדורים? איבדתי את היכולת לשמוע רעשים מעל חצי דציבל בלי לאבד את זה לחלוטין

הוא הקליט לי קדיש. זה נשמע מורבידי אבל זה היה איך שהוא מתוק (ומרגש קצת. ועוד דברים)

אני לא יודעת להחזיק את הרגשות שלי בבטן. בפעם ההיא שהתאהבתי מיד אחרי 7.10, כנראה כי הייתי חייבת הסחת דעת, קיבלנו את הספר ומאוד התחברתי. לא הבנתי למה עד שעשיתי את ההחלפה הזו. לא סיפרתי לו למה התכוונתי ובאמת הוא לא הבין (מזל). אבל הספר והדף נשארו לי חרוטים. אולי (?) לכן קראתי לעצמי פיץ. רק הגמצוץ משתנה

החלק האהוב עלי בספרים הוא ההקדשה. מעט מילים, המון רגש. (לפעמים ההקדשה טובה יותר מהסיפור עצמו) (נכון שהוא כתב שהיא לימדה אותו לצייר עפיפונים אבל בראש שלי הוא התכוון שהיא לימדה אותו לעוף.)

בן ארבע ואני מחפשים תעסוקה. שואלת אם הוא רוצה שפם והוא אומר כן. בהתחלה אני רק שמה קווצת שיער מעל השפה שלו. אחר כך צוחקת ושואלת אם הוא רוצה לראות. הוא צוחק מהצחוק שלי ואומר כן. אני מראה לו ומצלמת שלוש תמונות. בראשונה הוא רק מחייך בציפיה, בשניה כבר רואים שיניים ובשלישית כל הפנים משתתפות. חיוך בהמשכים

התחלתי להשתמש ביוזר הזה אחרי שאבא שלי התאשפז ואני חטפתי את הכאפה של החיים שלי מכמה שזה היה קרוב. ישנתי איתו בבית החולים ושלחתי ציוצים בודדים לחלל הטוויטר עד שאיזה פלוץ שלח לי דיאם "תמיד יש לך ציוצים דכאוניים או שזו תקופה?" כאילו תקרא את החדר אחי בקיצור לא התאוששתי מזה פתחתי בלוסקיי ואסרתי על הדיאם

כוסות קפה 3 בצהריים 5 שעות בפקק 12 בעבודה להספיק לאסוף את הילדה להספיק לאהוב את הילדה אהובתי היקרה שיחה שלא נענתה 5 עם רפי רשף 6 עם עודד בן עמי 7 בום 8 עם קושמרו בום היה פיגוע מאמי איפה את? בואי נעשה לנו דייט השבוע

בא לי להקים קבוצה של אנשים שאני אוהבת פה ולראות רק ציוצים שלהם כי כל פעם עד שאני נכנסת אני מאבדת את הרצף יש דבר כזה?

הבן זונה עשה טעות והוסיף יוזרניים 😈😈😈 עכשיו לחכות עוד טיפה והדביל הזה גם יוסיף שם ותמונה

אם לא היו לי חוקים מפגרים לדעתי הייתי נפגשת עם כל האינטרנט כבר די מזמן ומעניין אותי עם כמה מהם זה היה מחזיק ועם כמה הקסם היה פג מהר מידי

כועסת מאוד כי שוב אני מאוהבת בטיפשותי הרבה

נכון שיש סמים שמבטלים אחד את השני? אז מה מבטל ויואנס?

אני אורז בסיר לחץ נו באמת

אני באמת מתלבטת אם אני נהיית חרא של בן אדם בכלל הכדור הזה או שתמיד הייתי חרא של בן אדם ועכשיו יש לי תירוץ