יש מתרגמים וסופרים שכשאני קוראת אותם אני מרגישה כמו נערה פותה שהעברית שלה דלה, עילגת ומשוטחת. היכולת שלהם לשחק עם העברית וליצור ממנה פלאים משאירה אותי עם פה פעור ולסת שמוטה וקנאה עזה

טוב, יש לי עוד 300 מילים לתרגם. תגרשו אותי לעשות את זה מיד כדי שאוכל להכין ספל גדול של משהו חם עם בייליס וספר מרוחה על הספה בלי רגשות אשמה

איך יודעים רם הפסיכולוג.ית מתאימ.ה לי או לא?

צריך להיות חוקי לקחת יום פוך היום

לכבוד הסופה עשיתי מעשה והזמנתי בייליס, אז כל משקה חם ממחר ועד שייגמר הבקבוק יהיה אירי

אני ביום של מי נתן לי רישיון לערוך

@dramaticucumber.bsky.social תראי מה הגיע בדואר! תודה, קסם שאת. העלית לי חיוך ענקי

הנפש שלי זקוקה לפיצה

מתכננת בראנץ': כמעט כל מה שאני רוצה להכין מצריך אפייה. יש רק תנור אחד סטנדרטי בבית, הבראנץ' בשישי ב-11 כך שגם אין לי זמן בשישי להתפחות. הפשטידות זה סבבה לאפות יום קודם והן גם לא צריכות התפחה, גם עם המאפינס נסתדר, אבל איך למען השם אני אופה לחם ופוקאצ'ה ככה שהם יהיו מוכנים לפני שהאורחים יגיעו?

תראו מה הגיע!

שלושה ימים של יציאה מאיזון לא יעלו לי בחזרה 17 קילו. זה לא עובד ככה. זה רק שלושה ימים ואני בסדר. אני מודעת, אז שמישהו ישתיק את החרדה והתיעוב העצמי שלי

עכשיו סיימתי לעבוד. עכשיו. אין מוח, אין כוח. אולי אני פשוט אשן על הכיסא וזהו

אני לא גיבורה ולא מדהימה ולא מעוניינת להיות פורנו השראה שלכם. אל תשאלו אותי איך הצלחתי לעשות הכול עם הנכות ואיך זה לחיות איתה, אין לי מקור להשוואה. אף אחד לא שאל אותי אם אני רוצה עם או בלי. אלה הקלפים ואיתם אני משחקת. אני לא מכירה משהו אחר.

פעם בכמה חודשים אני קונ ערימה ענקית של סוכריות גומי ומחסלת אותה בכמה ימים וזה הכי ג'אנק מגעיל ומיותר שלי

It's time to put on my big girl pants and get in the game...

הולי שיט, אני לא טובה בסלפי מראה, אבל תראו!

אוקיי, אוקיי, אז סדרה על אישה שגוססת מסרטן זה לא רעיון טוב עכשיו, אבל איך אני אמורה להפסיק כשיש אידריס אלבה עם המבטא הבריטי הזה?

אישה נכה לא יכולה להיות סקסית. לא מסתכלים עליה ככה. זה מין חוק לא כתוב כזה שנקלט באוסמוזה והתיישב ממש יפה על הקילוגרמים של בעיות דימוי הגוף שפיתחתי גם ככה. בראש שלי אני "בסדר", אף פעם לא נחשקת. מישהי שאפשר לעשות איתה סקס, לא אישה שרוצים

הבו לי את כל הפחמימות שלכם. עכשיו, מיד, בחדר הנצחה.

אם הזין שלך לא מחובר ישירות למעיין חוכמה אלוהית, העובדה שיש לך אחד לא אומרת שאתה טוב ממני והוא לא אישור לקבוע דברים שהם לא עניינך על הגוף ועל החיים שלי. זין זה כיף, אבל זה לא "בוא-תשלוט-בכל-אספקט-בחיים-ובגוף-שלי" כיף

אני יודעת שמסורתית זה שבע שנים רעות, אבל אולי אפשר להסתפק בחמש ולתת לי קצת טוב ב-2026?

מעשה חצי אמיץ ליום, צ'ק

תקופת החגים, כי החודש שבו אני מחרבת לעצמי את האלגוריתם של נטפליקס לכל השנה עם סרטי כריסמס קיטש זה באמת ארוך מדי

פיד, קרה מקרה ויש לי הרבה תאנים. מה עושות איתם חוץ מלאכול ככה?

אינסטינקט בסיסי, כי אוסף מפואר של קלישאות מיזוגניות שהרצתי עם החבר'ה זה לא שם קליט לסרט פשוט

קיבלתי מחמאה כל כך יפה שאני לא יודעת איך להכיל אותה. כמה בורכתי שיש לי אנשים שרואים אותי בעיניים אוהבות ומעריכות

קודוס על האומץ של מתרגם הכתוביות שהחליט שאפשר להפוך את מניפולציה לפועל בעברית ולהטות אותה לתצורת למנפל

מעשה בחנות ששינתה את סדר ומדיניות המשלוחים שלה אחרי שעשיתי הזמנה באתר ולכן העבירה את המשלוח שהיה אמור להגיע היום למחר ולא חשבה שיש צורך לעדכן את הלקוחה, כי מה זה משנה. למה הכול פה כזה פח אשפה בוער?

מדינת ישראל כי שלד שמוחזק בגזענות, שחיתות, משיחיות ושאריות של מסקינטייפ מימי מלחמת המפרץ היה ארוך מדי

התחושה שאני זו ששולטת באוכל ולא הוא ששולט בי (רוב הזמן) מעיפה לי את המוח והיא שווה את כל הקושי

שעון או ספר אלקטרוני?

לראות את הסדרה או פשוט לקרוא את האסופית שוב? כמה אני אכעס על הסדרה?

מטבחי הריפוי בעיסוק בקאמבק חורפי עם מרק מינסטרונה קצת חרפרף כי בא לי, מאפינס בננה ושוקולד ומחר גם צ'ילי ראשון לעונה

איזה כיף זה כשקולגה משתדרג לחבר

חתיכת בן זנאי, איך הצלחת לשרוט אותי כל כך עמוק?

הלושן ברלינאים חמודים! אני מחפשת את העבודה הוואו הבאה (טק, מרקטינג, סושיאל, ניהול לקוחות, מיד-סניור ומעלה). נמאס לי להגיש 10+ אפליקיישנז ביום בלי רפרלז, כי בואו - אף אחד לא מסתכל כעת על קו״ח בלי מישהו שמכיר. מגייסים אצלכם? יש לכם קונקשנז מעניינים? דברו איתי או הדהדו Bitte 🙏♥️

מצב נפשי: שוקלת שוב להשתמש בהופעה של דניאל סלוס כעוגן לתקופת נדודים ארוכה. פשוט לקנות כרטיס ולהמשיך משם

אתם ידעתם שטד לאסו זה כל ההולסומנס עם מבטאים בריטיים ואף אחד לא סיפר לי?

הייתי בת לפני יומיים כשהחלטתי שזה לגמרי לגיטימי לקנות םרחים לעצמי כי זה משמח אותי

כל הלבד אצלי עכשיו למקרה שתהיתם

הגעתי לשלב המחמאות המעצבנות מסוג "לא נשאר ממך כלום. די. מאיפה יש לך לרדת עוד?" שהן קצת ההופכי של "איזה יפה את יכולה להיות אם רק תרזי" ואיכס באותה מידה

החרדה עלתה לי כל כך גבוה לגרון שאני חושבת מה לבשל עכשיו ולא אכפת לי שעוד מעט חצות, ופתאום אני מבינה קצת אחרת לילות של ריחות מהמטבח של אמא

חתיכת אפס מיזוגן עלוב. הסיבה היחידה שאני לא שותלת אותך באדמה היא שכבר פאקינג ניצחתי והעלבונות העלובים שלך מהיציע זה כל מה שנשאר לאגו הגברירי הפצוע שלך וזה יותר עצוב מכל דבר אחר

לפני 3 שנים בגלזגו הופיעו על האמה שלי שתי עקיצות שהיו למעשה התחלה של התקף אלרגי מטורף ל...משהו. ביליתי את השבוע וחצי הבאים עם פריחה אלימה שמתפשטת לי על כל הגוף ומגרדת כל כך שאני לא יכולה לישון. לבד. השבוע הכי קשוח בנדודים של שנה, אבל עברתי גם את זה

כל כך הרבה דרכים שלא הלכתי בהן. כל כך הרבה ספקות אם בחרתי נכון.

-אבא, כואב לי. -לא נורא, ילדה שלי. יעבור. את תראי. את תהיי בסדר -אבא, אני עייפה. -בואי, ילדה שלי. שימי ראש. תישני. הכול יהיה בסדר -אבא, עצוב לי. -למה, ילדה שלי? בואי, חיבוק ישפר הכול. את תהיי בסדר. <<<

אני לא שמנה כמו שנדמה לי. יש לי הוכחות הפעם. עליתי על משקל כדי לראות שאני לא שמנה כמו שנדמה לי. לא עזר. מוח טיפש

זה נורא טיפשי לקנות מכנסיים עכשיו, כי אני צפויה לרדת עוד מידה עד היעד. אבל הגעתי למצב שכל המכנסיים בארון שלי גדולות/טייצים חסרי צורה/מכנסי מטרה מלפני 15 שנה בערך שרובם ככולם נראים בני 15. במילים אחרות, שום דבר שאפשר לצאת איתו מהבית ולכן נקנו בכל זאת

בא לי שעון ספורט/חכם של הביוקר ועכשיו אני משכנעת את עצמי שלא

ריח חזק של אפטרשייב כשאני לבד בבית ולא היה פה אף אחד עם אפטרשייב זה סימן לשבץ?