לפעמים הוא בייגל ולפעמים הוא כיכר לחם אבל הוא תמיד פחמימה.

איזה מוזר זה להרגיש תקווה.

למה סלט קיסר וצ׳יפס זו הארוחה המושלמת? עם קולה זירו אם אפשר.

Challenge unlocked: כיביתי את המזגן לפני חמש שעות ועדיין לא נשברתי.

פתאום נזכרתי שלא שיחקנו שחמט כבר חודשים רבים, אז פשוט הוצאנו את הסט ושיחקנו על הרצפה, סתם ככה כאילו שאפשר לעשות דברים משמחים בספונטניות.

לא ציפיתי שהסדרה החדשה של ג׳ניפר גרנר תהיה אשכרה טובה.

לא יודעת איך זה קרה, אבל הבן שלי הרשה לי להדגים לו איך הבייביסיטר היתה מסדרת לו את השיער בגיל שנתיים וזה היה גם קרינג׳ וגם חמוווווווווווווווד (ובאיזה קטע יש לו את אותו הפרצוף כמו אז אבל גם זקנקן?!)

זה די מדהים איך במקרה יצרתי את בן האנוש הכי מצחיק בעולם.

מספיק חכם.ה בשביל לשמור בשביל לקיים לא לאבד מספיק בנ.תאדם לזכור לקיים לא לפחד יום אחד

הקטע הזה כשאת מתעוררת בארבע בבוקר וקולטת שכל מה שאכלת היום (אתמול?) זו חביתה בטורטייה באחת בצהריים ועוד שני משהו-משהו-פינגר-פוד באירוע בערב, אבל את עייפה מכדי לקום ולאכול משהו.

הבוקר בקאנטרי קניתי נקניקייה בלחמנייה (בעשר בבוקר! לפני הקפה הראשון! הרגיש כמעט לא חוקי) ונראה לי שזו הפעם הראשונה שאני אוכלת את זה מאז שזה היה הtreat הקבוע אחרי שההורים שלי היו לוקחים אותי לחיסונים (שעוד לא הייתי אזרחית ולא היה לי פנקס חיסונים.)

יום מעייף ברמות אחרות, אבל הייתי באירוע של תכנית שהרציתי בה ו-4 נשים ניגשו אליי ואמרו שההרצאה שלי היתה האהובה עליהן מתוך תכנית של שישה חודשים, אז זה משהו :)

חזרתי לקרוא את כשהדברים מתפרקים, ומייד הבנתי גם מדוע זה נחוץ וגם מדוע זה לקח לי כל כך הרבה זמן. איזה ספר.

כמו כן ראינו לראשונה פייט קלאב. כן, יש לי חורים בהשכלה. וגם הרבה מחשבות™️

מישהו כאן ראה את הסרט של iron lung ולא מת משעמום? החזקתי 48 דקות ואז המתבגר ריחם עליי ועברנו לצפייה חוזרת בנימונה.

זה סופ״ש לפמה צ׳ודרון ולואיזה מיי אלקוט.

הפריבילגיה שלי להרגיש אומללה וחולה בזמן שאני צופה בטלויזיה ומזמינה מצרכים מוולט במזגן, בזמן שהמקבילה שלי נמצאת באוהל בלי מקרר ומנסה לדאוג לילדים שחולים מרוב חום, לקול ההפגזות… כן, הדיסוננס מחרפן גם אותי.

נראה לי שפיצחתי הבוקר משהו. וזה לקח רק שבועיים, משבר קל ומיני-שפעת.

בואו פיד, הולכיםות לראות שוב את פרק הטלוויזיה הכי טוב בכל הזמנים.

העונה החדשה של the bear נהדרת ממש ומדכאת ממש.

טוב תזכירו לי מה הפרוצדורה של להזמין טכנאי למייבש כביסה? כי כתבתי לטכנאי ששמור לי בווטסאפ והוא ענה לי ב״מי זה״. אני צריכה לעבור דרך האתר שממנו קניתי? זכור לי במעומעם שיש לי אחריות מורחבת.

איזה מעשה רדיקלי זה לאפשר לעצמך לנוח ולהתאושש.

מתברר שמרק ברוקולי וזוקיני זה נחמד (אני חולה ואלה הירקות שהיו הכי זמינים במקרר.)

המשפחה שלי היא כל מיני דברים אבל אז אני בודקת פרטים של אנקדוטות מסבא שלי בקבוצה המשפחתית ולרגע אנחנו אשכרה משפחה. (אותו דבר קורה כשמישהו מזכיר ציטוט מרובין הוד או ספר הג׳ונגל, אגב.)

מצאתי ערימה קטנה של סיפורונים שכתבתי בזכות @smallweed.bsky.social ו- @ehmaimon.bsky.social וזה ממש שימח אותי וגם הזכיר לי שאני יודעת לכתוב.

מהימים האלה שאני מזכירה לעצמי שזה לא שאותו נושא תוקף אותי אישית בכל תחום בחיי, אלא שאני פשוט יותר בתשומת לב אליו.

באמת מדהים איך שלקחתי את האטנט שלי סוף סוף אחרי כמה שבועות של שכחה ואשכרה הייתי פרודקטיבית.

להעביר הרצאה על שיחות קשות ביום של שיחה קשה זה… מעניין.

הייתי גיבורה והלכתי לדבר משפחתי.

יש לי חצקון שמסרב לצאת באמצע המצח, ומילא המפגע האסתטי, אבל הוא איכשהו עושה לי כאב ראש כבר מאתמול.

מלא אדולטינג לעשות היום. אחלו לי בהצלחה. (כן, סליחה על הלא-עברית.)

חחח ועכשיו שוב

נחמד להיזכר לפעמים שאני ממש טובה במה שאני עושה.

עשרת אלפים צעדים. הודעה קולית שחושפת את הקרביים (ובעיקר את ה״לא יודעת״) הוקלטה ונמחקה. פלירטוט. עלבון. שיחה עם חברה טובה. התחלה של שפשפת. מכתב שלא יישלח. הודעה כתובה במקום המוקלטת שנמחקה. אוזניות על ביטול רעשים בלי להאזין לשום דבר. 7 ק״מ. ואז טוסט גבנ״צ ובנות גילמור. זה היה המוצ״ש שלי.

היום לפני 8 שנים הופעתי על אותה במה עם נטע ברזילי ואביב גפן, לפני 4500 איש, וזה היה אחד הערבים הקשוחים בחיי. (כל כך שמחה להיות בחיים שלי של עכשיו ולא של אז.)

מעולם לא נהנו כל כך הרבה משימות כל כך הרבה א.נשים שאמרתי להםן כן וכל כך הרבה וולטרים/נהגי גט שהיו צריכים לעזור לי לגרום לכל זה להתקמפל ואשכרה לקרות במציאות מ-time blindness של אישה אחת עייפה (ומאוהבת, עם סדרי עדיפויות שמושפעים מזה) עם הפרעת קשב.

מה זה לעזאזל היום הזה

אני הכי עצבנית שלי כשאני במונית, בפקקים, עם נהג שמתלונן על הרחוב שממנו יצאנו או אליו אנחנו נוסעים. רק בשביל זה אני שמחה שאני נוסעת בעיקר באוטובוסים בשנים האחרונות.

“The greatest crimes in the world are not committed by people breaking the rules but by people following the rules. It’s people who follow orders that drop bombs and massacre villages." - Banksy

סיימתי את הספר, היה הרבה יותר טוב מאלה שפחות אהבתי שלה, וקצת פחות טוב מהספר האהוב עליי שלה (שהוא גם אחד האהובים עליי בכלל בז׳אנר). לוקח 50-60 עמודים עד שהוא ממש מתחיל. Dolly All The Time/ Annabel Monaghan

בסוף נשארתי ערה חצי לילה כדי לקרוא

אם רוציםות להכיר אותי, כל מה שצריך לדעת זה שאני קוראת עכשיו לסירוגין ספר סמאט, ספר רומנטי, ספר שירה, ספרון על מדיטציה וכתב עת של הגות תורנית שמאלנית.

אני קוראת ספר של אחת הסופרות האהובות עליי אבל תקועה באקספוזיציה ואין לי כוחחחחח, רוצה להגיע לחלק הטוב. ומצד שני בספר האהוב עליי שלה, גם את האקספוזיציה אהבתי. אז אולי לנטוש וזהו?

בסוף אני אהיה כזו בת אדם מוארת ושלמה שכנראה אהיה ממש בלתי נסבלת. רגע, בעצם אני בלתי נסבלת כבר עכשיו.

ימים של אימון אינם ימים של כתיבה ימים של אימון אינם ימים של כתיבה ימים של אימון אינם ימים של כתיבה ימים של אימון אינם ימים של כתיבה

לא יודעת אם אני יותר עייפה או יותר רעבה.

איכשהו עדיין לא התלוננתי בפומבי שאין יותר להשיג את השוקו שאני אוהבת (כן, אני יודעת. אבל איכשהו אחרי הפרידה התחלתי לשתות שוקו.) אבל! זו תלונה קצרת מועד כי גיליתי שיש אוצו באייהרב והזמנתי לי כמה קופסאות. עכשיו רק שהשמיים לא ייסגרו שוב לפני שהוא (והמומופוקו צ׳ילי קראנץ׳) יגיע.

העונה החדשה של the four seasons לא יותר טובה / פחות גרועה מהקודמת (בניגוד למה שאומרותים בטיקטוק), אבל אני לא מצליחה להפסיק לצפות בה.

כן, אני אשמח לנתח יחד שירים של טיילור סוויפט וניין אינץ׳ ניילז.

יש כל כך הרבה דרכים ללב שלי, והוא מצא את רובן.