משמרת התנדבות במיון מנתקת אותי מהיומיום. היום לא. הגעתי מוטרדת מענייני עבודה ברמת בירור תנאי פיטורים, ולא נסחפתי כאן לעשייה. אולי גם שאתמול במיון נשארתי לעוד שעתיים בלילה כדי ללוות ילדונת שצריכה תפרים, והנה אני כאן שוב. אפילו שפכתי מים על הרצפה כשהבאתי כוסות מים לרופאים כשהם כותבים סיכומי מחלה

לבקשת אף אחד, אני פותחת פה 🧵 על שיטות שונות להפרדת דת ממזומן ומהמרחב הציבורי. נתחיל בגרמניה, מס אלקטיבי לשירותי דת. לא צורך שירותי דת? אל תשלם. דת לא פופולרית? המימון הציבורי בהתאם. 👇 #דתמדינה israeltogermany.com/kirchensteue...

אני מבינה מה שאתה אומר. ועם זאת, בתור מישהי שסובלת מהפטריארכיה קצת יותר מאותו גבר היפותטי שאין לו מאצ׳ים באפליקציה, אני לא נוטה לראות בבעיה שיש לו אישור לרמות. תאמין לי שנשים מבוגרות מתמודדות עם אותם קשיים ועוד כמה, ורובן לא משקרות. אם בגיל 50 הוא לא ישלים עם המציאות, אימתי?

איך מתקדם פרוייקט שיפור השינה שלי? ובכן

הלכנו לאכול ראמן ובניגוד לחששות *לא* אמרתי כל הזמן שביפן זה היה ככה וככה

נשאלתי אתמול אם אני מכירה את התיאוריה של בגידה מבפנים, ועניתי שבטח - הוא מימן אותם כל השנים והלשכה שלו מומנה על ידי קטאר. זה עצר את השואל בחריקה ובמלמולי 'הצבא ידע והסתיר'

אני מסיימת את היום בתחושה חזקה שהובסתי. לא ברור לי למה

לקראת לונדון: הילדות* ואני צופות ב'פדינגטון' *בנות 15 ו-18

מתוך ההספדים אני קולטת שאורי גרליך ז"ל היה מילדי "הקיבוץ הישראלי" בסן דייגו כשחיינו שם. בטח רץ ושיחק על הדשא כשקהילת הפוסט-דוק עשתה חגים, כשנוגי צורפה לחבורת בני גילה -גם שם היה אורי אחד- ע"י הילדה המתוקה בעולם, ואיילה שיחקה בחול עם עוד אורי-פעוט. זה תמיד יכול-היה-להיות אצלנו. הפעם קרוב מאוד

אני אוהבת כשמד"ב מחונך היטב ובקיא בעילויי הסוגה: כאן מוזכרים ללא פירוט "הייחודיות הוינג'יאנית" ו"הפרוטוקולים האסימוביים". באותו הספר מצאתי גם את השגיאה המשעשעת הזאת. זה זורק אותי בחזרה לפעם כשרק הכרתי מד"ב, והיו ספרים נפלאים בתוכן ובינוניים בהפקה

הצטרפו אלי בתפילת לשיפוט הוגן ומהיר למאמר הנחמד בהחלט ששלחתי כרגע לכתב העת

ממעשי החיוביים היום במקום ציבורי: כיביתי טלוויזיה שהיתה על ערוץ 14, זרקתי ערימה של חוברות דתיות כלשהן שפוזרו על דלפקים והוצאתי החוצה שקית של נרות עם תעמולה על האריזה

בירה ובשר על החוף באשקלון. אני מרוצה

אני בדרך. תקווה זה מאוד מפחיד אבל אחרי הרבה זמן של יאוש - פתאום מפעמת בי קצת ממנה

680 ימים ולילות

הערב ניתן היה לנשום מחוץ לבית!

אני: חושבת לעצמי שדווקא לא מאוד חם הבוקר גם אני: יוצאת מחדר השינה הממוזג

קניתי שידה-ליד-מיטה ושבועיים השארתי את שתיהן והיה לי מאוד נוח

אני בכזאת הדחקה עמוקה, שלקח לי זמן להבין למה הגבתי כל כך קשה (רגשית בבטן) במשמרת הערב כשדאגתי לאוכל לשני ילדים (משני מגזרים שונים, בחלקים שונים של המיון, כי ראיתי שהם בטווח המוזנח-למדי)

tickchak.co.il/88320?ref=nwc מה יותר אסקפיזם מיענים בנגב? בתחילת ספטמבר, יום עיון במתכונת חדשה: בבוקר סיורים וסדנאות ובצהרים כשחם מתכנסים למזגן להרצאות

מחרתיים בנגב

עוד טוביה ריבנר

החלק הכי מאתגר בקיפול כביסה הוא מה שבנותי קוראות 'טופ'

חברות לכו לצפות ביחד ב"סורי, בייבי" ותפנו לעצמכן שעה-שעתיים אחריו לשתוק או לדבר

מאז הפדיקור אני מוצאת את עצמי מלטפת בחיבה את העקב המטופח, ומחייכת אל הבהונות

אם אני מגדירה את הפרקטיקה בכזאת קלות, אולי חבל שאני לא שולחת בזה יד. יש לי את הכריזמה, יכולת החירטוט על בסיס מידע, והתואר ד"ר 🤷‍♀️

כתבתי כרגע על מישהו שלא ברור אם הוא ממדעי החברה, החיים או החירטוט. מכאן ואילך אני מאמצת את סיווג חחח כלגיטימי

אני בכלל לא אהבתי את יום העבודה הזה

היום בכל פעם שחזרתי מהחוץ נכנסתי ישר למקלחת. מחר אהיה כמה שעות רצופות בחוץ החם, שזה טרגי. אבל המקלחת שאחרי תהיה נהדרת

מבלה עם סבתא בגריאטרית: שומעות שירי פלמ"ח (ודופקות לי את ספוטיפיי), מנשנשות במבה (היא 2 אני כל השאר), מורחות לק (סגול בהיר) ומדברות* על יום הולדת 95 בעוד שבועיים * אני. היא לא מדברת כבר הרבה זמן

בשנים האחרונות ביוגה אני 'רצה מהר כדי להישאר במקום' אבל עם מורה חדשה משהו השתפר ואני עושה גשר ועמידת ראש - כמו בגיל 30! וגם קןראת למורה שתסתכל מהר לפני שאני נופלת, להשוויץ

די, נו. לא כל הנוער ברודוס הם ערסים. יש גם את הבת שלי והחברות שלה שמחלקות את הזמן בין חוף הים למוזיאונים 😶, מכינות בראנץ' על הגג ומחליפות טופים. ואכן הן היו אתמול במסיבה ההיא אבל חזרו לדירה לפני התקיפות וכששאלו ברחוב מאיפה הן - ענו באיזה מדינה מומצאת

כבר נגמר ומה שמתחת נשרט עד העצם. ועדיין ממשיכה המלחמה

בת15: שמיכה ורודה ועליה כריות ורודות, בובות ורודות וחפצים רכים ורודים גם בת15: לובשת רק שחור

בשולי השוליים השוליים יש מלא ביטויים שיכולים לעקוף את השימוש המאוס ב *בת* או *בנות* אישיות תלמידות חניכות עובדות מנהלות פועלות מורות מדריכות מטפלות מומחיות חוקרות חברות לפני כמה שנים אחת הצאצאיות חיפשה תיכון ב"מקרה" נבחר תיכון שהתייחס אל התלמידות כ'תלמידות' בניגוד לשאר המוסדות שדברו רק על 'בנות'

דל"פ אני ממש אוהבת שהמתבגרות שלי בחופש הגדול. אני מתפעלת מיכולות השינה שלהן, נהנית להסתובב איתן בקניות, לובשות טופים ולא חולצות, מכילה רטינות, מקשיבה ויש להן מה לומר, רואה איך הן לוקחות אחריות על זוטות יומיום בבית, עוקבת אחר הרפתקאות עם חתול. אושר

בירה קרה של סוף יום באילת, אחרי צלילה ולפני יום נוסף של צלילה. האושר שלי מורכב מחומרים כאלו

שקיעה איטית באילת

אף על פי כן

אני הבנתי את עניין הפרימנופאוזה. הפמ"ס מגיע בזמן, הווסת מתאחרת ובמשך כל האיחור נהנות מפמ"ס מהגהינום. מחזורים ארוכים שעיקר תועלתם בהארכת משך הזמן שבו את בטרפת הורמונלית 🤷‍♀️ במיוחד אם חיכית לווסת *לפני* שתיסעי לצלול והיא מחכה, סביר להניח, ללחץ של 30 אטמוספירות

שמעתי מסוק כשיצאתי מסורוקה. לרגע רציתי לחזור לחדר מיון ובו בזמן לא לחזור אף פעם* *אלא אם כן מובטח שאפגוש חיילים כמו שהיו היום - חמודים ויפים, אחד נכנס עם הראש בבזנ"ט 🤕. חיילת מתאונת דרכים קלה. כאלו, פצועים רגיל, שאין עליהם פיח ולס ודם

כיבוש לכיש

ירדתי עליתי

האחיין שלי לא נכנע ללחץ ולא חתם שנה קבע, למרות שאמרו לו שמיד כשישתחרר יזמנו אותו לארבעה חודשי מילואים סיים מסלול בזמן ל 7.10 ומאז הוא בעזה, בלבנון או בסוריה. אלוהים יודע מה נותר מהנער המוצלח שהיה, לגבר הצעיר והשותק הזה. אני מקוןה שעם השחרור תתחיל ההחלמה

נוצחתי, אבל המתבגרות שיחקו איתי אז ניצחתי

מסתבר שהמתבגרת אמנם יכולה ללמוד לתיאוריה, אבל בהרשמה היא עשתה כזה בלגן עד כדי שהיא חסומה במשרד הרישוי 🤷‍♀️🤦‍♀️🤦‍♀️ אז עזבנו את עניין התחבורה ונסענו לקניון שם נהנתה למדי ולא קנתה דבר ללבישה (כרית, סיכת פפיון לשיער, פח, יוגורט עם גרנולה)

אם שכחתן, גילי מזכירה (ואם כבר התחלתן לשתות ורק אז נתקלתן בתזכורת. ובכן, אני לא בטוחה שאיכות התקציר נפגעה בגלל הג'ין)

גבינות טובות בתוכן