סימן טוב לזה שהחיים שלי השתנו לטובה בחודשים האחרונים, וגם אני: מחקתי את failed מהביו

בת שש וחצי שאלה עכשיו אם דגני בוקר בחלב נחשבים מרק. אני כל כך כל כך גאה

אז מה הפסדתי בזמן שלא הייתי פה?

כמובן שהאמנתי בסוף איזה מטומטמת איףףףףף

ניסיתי לגרום לאקס פוליאמורי להפוך להיות החבר ההומו שלי שאני יכולה לדבר איתו על בנים כי כאילו לא כל הקטע זה שאתה לא מקנא? בקיצור הוא כן מקנא אז אין לי עם לדבר על זה אז אולי היוזר הזה שדי הוזנח לאחרונה צריך לחזור לתפקוד בשביל שיהיה לי איפה לקטר על בנים

שנה אחרי שחתמתי חוזה על הדירה הזאת ותשעה חודשים אחרי שנכנסתי אליה בפועל ושישה חודשים מאז שאני מתגוררת בה לבד נכנעתי והבאתי הנדימן להתקין לי מדפים וטלוויזיה ותאורה ותמונות ושאר שטויות ששכנעתי את עצמי במשך חודשים שאני יכולה לעשות בעצמי. יום האישה שמח🥳

היום הזה היה צריך להתחיל עם ביקורת בבית חולים, יום ארוך עד הערב בעבודה, ואז פגישה חשובה שנדחית כבר יותר מדי זמן. נחשו מי קמה עם גרון כואב

אחותי אהובתי מחמל נפשי נפלה ברשת של משפיעני טיקטוק לייעוץ עסקי לעצמאיים ואנוכי שבורת לב

השמש יצאה אפשר להחליף גרדרובה

מה עושות עם די הרבה כרוב, כרובית וברוקולי עייפים אבל עדיין אכילים?

לא מאמינה שהייתי צריכה שאפליקציה תצביע לי על המובן מאליו ותגיד לי ששלושה שבועות בחודש אני יורדת במשקל ושבוע אחד בחודש אני עולה את כל מה שהורדתי ובמקרה, רק במקרה, זה גם השבוע של הווסת. אני כל כך מטומטמת

האימפריה הרומית שלי היא הארוחה שאכלתי במלגו ומלבר

להיזכר ביום חמישי שביום ראשון בבוקר לילדון יש טיפול בבית חולים ואת שכחת להנפיק טופס 17 זו לא חוויה מומלצת כלל וכלל ולא חשוב איך אני יודעת

שוב באו אלי עם איזו הצעה לכתוב ושוב פעם אמרתי לא כי אני לא טובה מספיק או קוראת מספיק או יודעת מספיק אבל מודה שבניגוד לפעמים הקודמות הפעם אני כן מתחילה לתהות אם לא היה כדאי לנסות בכל זאת. אולי בפעם הבאה

אגב פיד קולנוע, מישהו הספיק כבר לראות את נשארים לחג? ראיתי ולא הבנתי על מה כל המהומה

אתמול הסברתי לילדה מה זה בחירות והראתי לה תמונות שצילמתי בקלפי כשהיא באה איתי להצביע בפעמים הקודמות ויש תמונה אחת שהיא ממש בת כמה חודשים ובאה איתי להצביע בפריימריז של הליכוד (!) ואני עם פאה ומשקפיים ושוקלת פי 1.5 והיא אמרה ״זאת אני התינוקת אבל זו אמא אחרת שמחזיקה אותי״ ולא יכלתי שלא להסכים איתה

תחושת האחריות הכבדה מנשוא כשמבקשים ממך להחליט באיזה מקום לשבת, שלא לדבר על זה שאני לא מכירה כלום:/ איך אומרים בנימוס ״אני יוצבשית פעורה המקסימום שאני מכירה בתל אביב זה קפה קפה נמל תל אביב?״

אני לא מבינה כלום בספורט אז תסגבירו לי: הילד חזר הביתה מהגן עם חיבה מוגזמת לאדום ודחיה מוחלטת של צהוב ושכן מאוד מזועזע במעלית כעס עלי שאני זורמת איתו ואמר לי שאני דנה אותו לחיי אומללות. האמנם?

גם האנגאובר וגם כאבי שרירים של אחרי אימון. אתמול היה יום פורה ומוצלח והיום אני פורעת את הצ׳ק

הרגע הזה שאת הופכת בדיחה פרטית מביכה למתנה פיזית ממשית ואת צריכה לשתף בזה את העובדת בדפוס וברור לך שהיא חושבת שאת ממש מטומטמת

אני לא מבינה איך המדינה הזאת לא בוערת מהפגנות. אני פשוט לא מבינה איך התרגלנו לכל זה

החלטתי שאני הולכת לקנות קרש גיהוץ גדול קבוע כי זה האדם שאני רוצה להפוך להיות: אדם שיש לו בבית קרש גיהוץ גדול קבוע

לנהוג על כביש מהיר ברכב סגור עם מקק מעופף ולהישאר בחיים. שאלו אותי כיצד.

לא להסתנוור ממחמאות של גברים לא להסתנוור ממחמאות של גברים לא להסתנוור ממחמאות של גברים לא להסתנוור ממחמאות של גברים לא להסתנוור ממחמאות של גברים לא להסתנוור ממחמאות של גברים לא להסתנוור ממחמאות של גברים לא להסתנוור ממחמאות של גברים לא להסתנוור ממחמאות של גברים לא להסתנוור ממחמאות של גברים לא לה

איזה בלתי נסבלת דורין אטיאס, מה זה

שומעים את זה? שלושה שבועות נהדרים של שקט ופניות נגמרים היום. סין חוזרת לעבוד😬

היה מאוד כיף להשתתף במשחקי גמד ענק המוניים בפורים בשנים קודמות אבל השנה אין לי תקציב לזה כל כך ואני תוהה אם זה הוגן להירשם בכלל בידיעה שלא אוכל לתת משהו באמת מפנק

ראיתם את גולדה? מה חשבתם?

קניתי פצצה של בגדים יד שתיים במתלבשים בנמל ואני מאוד שמחה וגם יש שמש וגם ראיתי את הים איזה סופ״ש מושלם וואו

כל כך צריכה לבקש סליחה מעצמי על כל השנים שסבלתי ולא עשיתי כלום כי פחדתי מכל הקשיים ששינויים יביאו. אז יש המון קשיים אבל כל כך כל כך טוב לי

הנגע של הילדון לא כ״כ מפריע אסתטית. כלומר, משהו טיפה מוזר בפנים שלו, אבל לא מכוער או דוחה בצורה יוצאת דופן. בכל פעם שאני רואה בקבוצות של התסמונת תמונות של אחרים שלא נפלו על הצד הטוב כמוהו יש לי ממש רתיעה ואני מרגישה הכי צבועה שיש. איך אני יכולה לרצות שיקבלו אותו אם אני נרתעת ממראה של אחרים:/

תוהה אם העובדה שקטן פה ואין דיאם מתירה לי לכתוב על דייטינג סקס ושאר מרעין בישין

מנסה גם כאן כי מה אכפת לי: ‏מה הסיכוי שיש כאן מישהו שמכיר מישהו מהמחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר?

קצת קצת קצת נמאס לי מאנשים שלא מבינים איך עובד שוק העבודה שהוא לא הייטק או פרילנס או עובדי מדינה

אבל נו לפחות תמונה עם חתול-קרטון-ענק (זה השם המדעי, נחנח זה השם חיבה) שעבדנו עליו כל כך הרבה (אתמול ילד אחר הביא כלב ושלשום הביאו דג היינו חייבות להביא ייצוג חתולי כלשהוא🤷‍♀️)

בידי סרטונים של הילדה עושה בלייב את השרשור חתולים היפה שעשיתם פה אבל זה בלוסקיי אז אתם לא מקבלים

היום מכינות את הפרזנטציה עם הילדה אז תנו לי פה פאן פאקטס על חצולים שיעניינו ילדים בני 6. הדבר היחיד שידעתי להגיד לה זה שכל החצולים שיש להם שלושה צבעי פרווה הם בעצם חצולות. יש למישהו עוד כאלה?

יש לי השגות על הטעם של עצמי בגברים

הכי קשה זה כשאת צריכה לדבר עם מישהו רק כדי לעשות לעצמך סדר בראש כי לכתוב זה עוצר את השטף של המחשבה ואת לא מצליחה לשקול ככה את העניין מכל הכיוונים ואין אף אחד באזור אז את פשוט מדברת לעצמך ופתאום נופלת עלייך ההבנה לאיזה שפל הגעת

לכלב הזה שפגשנו בגינה יש כלב🥹

שמעו שנסטינג זה אחלה לילדים ורוב הזמן ממש סבבה גם בשבילי אבל יש זמנים שזה מבאס רצח ואני ליטרלי הולכת לחזור ביום שבת לגיל 17 ולהיות הומלסית ברחובות כוסעמק

שלום בלוסקיי היקרים! הילדה צריכה להעביר בגן פינת חקר זואולוגית על חתולים. האם לשלוח איתה פיד בלוסקיי מודפס או לתת לה או שתגלול בלייב? בברכה,

טוב עברתי עכשיו על דוח השעות של ינואר ואם אפשר בבקשה שכל החודשים יסתדרו ככה יפה עם 23 ימי עבודה אני אשמח מאוד וחשבון הבנק שלי ישמח מאוד

טוב הצילו דחוף זה כבר לא מצחיק גם הילדים שלכם התעסקו בגיל חמש-שש במוות בלי הפסקה? זה תקין הסיפור הזה? לא עובר פה יום בלי שתי שיחות לפחות על הנושא וזה כבר מתחיל להרגיש לי קצת מוגזם

‏אני: משקיעה מחשבה כל יום מחדש בתכסיסים ערמומיים איך להכניס לילדון אבקת תרופה לאוכל בלי שישים לב ‏הילדון: שם לב שאני מתעסקת במשהו לפני שאני מביאה לו את האוכל, בא לבדוק, שומע את האמת, מבקש את הכדור ופשוט לועס אותו באדישות וממשיך הלאה בחייו ‏🤯

חוזרת הביתה בצהריים אחרי שבבוקר עישנתי שתי סיגריות בחוץ. בדרך למקלחת כשהמעיל ביד שלי מחבקת את הילדה, והיא מסתכלת עלי בפנים נגעלות וזועפות ושואלת אותי למה יש לי ריח מגעיל ואיפה קיבלתי אותו. אני מגדלת את אמא שלי

אה, הקטע הזה מטוויטר הגיע גם לפה? אז הנה, גיל 21. הכי מטומטמת שאפשר להיות, הכי אבודה שאפשר להיות, הכי עצובה שאפשר להיות

בעקבות ויכוח כפול בו זמנית בקבוצת הווטסאפ המשפחתית ובקבוצת חברים הבנתי שדעתי בנושא החטופים היא בדיוק כמו דעתי על תחליפי סוכר מלאכותיים: מניעת נזק וודאי קודמת למניעת נזק אפשרי

העניין הוא כזה: יש מתקני כושר חדשים בכניסה לבניין. בערך מטר וחצי מהמעלית, חמישה מטרים מגרם המדרגות. הייתם משאירים ילדים בני 3.5 ו5.5 ישנים לבד במיטות עם מכשיר בייביסיטר ויורדים להתאמן בערב או שמדובר בהזנחה הורית ורשלנות?

ככל שעובר הזמן אני מבינה כמה ה7/10 והשפעותיו דוחף אותי יותר ויותר אל השמאל ואני דקה וחצי מלהתפטר ולהקדיש את חיי לפעילות שלום