עשיתי היום התמחות רצינית בתיקון חוט פנימי שנקרע בוילון ונציאני רק בגלל שכבר כמעט שנה שכל מקום שמתקין ומתקן וילונות עונה לי: אין לנו משאבים פנויים לקחת את העבודה.

כן, אני מדברת לא מעט עם הכלבה. אבל נראה שהיא מפנימה ולומדת מילים כל הזמן.

יורדים פתיתי שלג יפים בחוץ, אבל חם להם מידי מכדי להיערם על הקרקע

זה נחמד שהרגלנו אותה בשנה האחרונה ל-earmuffs, אבל זה לא שווה הרבה כשההדף מרעיד פה את כל הקירות. #סילבסטר #ברלין

זיקוקים בברלין: הבומים המפתיעים והחזקים ממש, כאלה שכוללים פלאש לבן, מפחידים במיוחד. אבל הכי קשה לי עם הסוג שעושה שריקה בלי בום אחריו. לא שמעתי הרבה שריקות בחיי בעוטף, אבל כשכן שמעתי כאלה, המשמעות היתה ברורה - הרקטה עומדת ליפול מאוד קרוב אליי. הגוף מתכווץ, הלב מחסיר פעימה ויש ציפייה לבום עוצמתי.

התארחו אתמול כלבים וחברים להדלקת נר כשלפתע נשמע פיצוץ עז מבחוץ. לכלבה אחת זה לא הזיז, כלב אחר התחיל לרעוד, והכלבה שלי - נבחה בבהלה ואז ניסתה לבלוס סופגנייה. כי ידוע שפחמימות מפיגות סטרס או חרדה.

הכלבה מגיבה לרעש מחריד של זיקוקים ונפצים בצורה טובה יותר מאשר היא מגיבה לפעמון הדלת. בזכות עבודה משותפת כמובן. אז החלטתי לחזור לעבוד על צליל הפעמון. מה גיליתי? >>

צריך אמנם לחכות לזריחה שמגיעה רק ב8:00 בבוקר, אבל איזו יפה

ילדון בגובה של הכלבה אכל מולה בננה בטראם. היא מתה על בננות והילד אף שלח יד עם בננה לכיוונה, אבל טוּצ׳קה התאפקה יפה. כשסיים לאכול, האם הוציאה מגבון וניקתה את פרצופו וידיו, למורת רוחו. ואכן חבל - אפשר היה לתת לכלבה ללקלק ולנקות אותו וכולם היו מרוצים.

אחד הדברים החמודים ביותר שהכלבה למדה: קחו מולה נשימה עמוקה והיא תבין שזה זמן להירגע, תנסה לשחרר את הסטרס, ובהרבה מקרים תוך דקות ספורות תימרח על הרצפה ותירדם.

מחפשת תפקיד פרודקט אופס או תפקיד IC אחר שבו ממנפים את החשיבה האנושית ולא רק רודפים אחרי מטריקות ו-AI. מקום שחשוב לו לאזן בין דליברי לחדשנות, לשבור סיילואים, מקובל בו לעשות צ׳אלנג׳ לכל אחד ומנסים לפתור בעיות אמיתיות. תעזרו לי למצוא מאצ׳?

עד לא מזמן הכלבה היתה מגיבה בצורה לא פרופורציונלית כשהיינו מרימים את החתולה בידיים. הכלבה היתה מזנקת לעברנו בנביחות, זה גרם לשתיהן להתחרפן והיה מסוכן. בניגוד לעבודה עם מאלף על פעמון הדלת, סירבתי לערב מישהו חיצוני במקרה הזה, והיום אני גאה לבשר שהכלבה מצליחה להתעלם ולהישאר רגועה כשהחתולה על הידיים.

הכלבה ישנה כל כך טוב, שלא התעוררה מזה שהחתולה הקיאה לידה, ועל הזנב הפרוותי והמפואר שלה. היא כן פקחה עיניים כשקמתי הבוקר, שמחה מאוד לראות אותי. כולל קשקוש זנב והתזה לכל עבר.

שבורה כמובן מהמעבר לשעון חורף. שקיעה לפני השעה 17:00 זה מדכא. אבל לפחות קיוויתי שהקדמת הזריחה בשעה תעזור לי לסחוב עוד קצת, לפני שהימים יהיו ממש קצרים. אבל מסתמן שאני עדיין מתעוררת לפני הזריחה. אאוץ׳.

הייתי מעדיפה לטייל בבוקר עם הכלבה אחרי שעת השיא, כשהרחוב נרגע קצת. אבל כשאני רואה את החיוכים שהיא מעלה על פניהם של כל אלה שחולפים על פנינו, אני מרגישה חובה לצאת לטייל מוקדם, לאפשר לאנשים לפתוח את היום שלהם עם חיוך.

‏הכלבה נהנת מאוד ממשחקי חיפוש ריח וזה מחזק לה את הבטחון - גם ביכולת לחפש עצמאית מבלי שעוזרים לה וגם להתגבר על פחדים. זה מצולם אחרי שכבר מצאה, תראו איך היא מנסה להוציא את זה בחשש כבד, אבל ברגע שהצליחה להתגבר על הפחד, היא מביאה את זה אליי עם המון בטחון ושמחה.

לא מצליחה להבין איך סטיקר שאומר: זיקוקים ונפצים = התעללות בבעלי חיים. גורם למישהו להדביק על זה שלט בתגובה: סתמו ת'פה, זונות. לא מבינה.

אחד הסימנים היפים של הסתיו הן הדלועים בכל מיני גדלים צורות וצבעים. פעם ראשונה שאני נתקלת בדלעת הזו, שזוכה לכינוי 'דלעת עב"מ'.

הבוקר לראשונה מזה 30 שנה, ניסוי צופרי אזעקה בברלין. ובכן - זה נשמע כמו סאונד של רכבת רחוקה. אפילו הכלבה שלי שרגישה מאוד לרעשים חריגים לא טרחה להרים את הראש.

מי שמכיר את הכלב שלו יודע – כשהם לא רוצים לפגוש כלב ממול, הם ידחפו את האף לרצפה ויתעמקו ברחרוחים. אבל מה עם בני אדם? היום ראינו מישהו מוכר. טוצ’קה עברה באלגנטיות ללכת מאחוריי, כי ברור ש-40 קילו של כלבה יכולים להתחבא מאחורי הגב שלי.

שתי בחורות מולי ברכבת יושבות עם אזניות ופרצוף נקרע מצחוק, כל אחת מול מסך הטלפון שלה. אם היינו בשיחת זום הייתי מניחה שהן מתכתבות אחת עם השנייה

בעיה ידועה עם ברניז היא שהם יכולים להישכב על הגב כשהם רוצים לסרב ללכת לאנשהו. ברור שלנסות להרים אותם בידיים יהיה כשלון מוחלט, ולכן לפעמים אני פשוט מצטרפת. נשכבת לידה, מלטפת קצת וקמה. היא תקום די מהר אחריי. ניעור קל ויוצאים לדרך. www.instagram.com/reel/DLyxiLl...

השמש זורחת אמנם בחמש הבית עדיין מרגיש חם כמו אש לא האמנתי שעדיף להיות כלב רחוב ופתאום נדלקתי, לישון במרפסת זה רעיון ממש טוב!

הכלבה שלי לומדת מהר, פשוט את הדברים הלא נכונים. זה יישמע מוזר, אבל דמיינו כלבה 40קג שקשה לה לווסת רגשות. היא מאוד מתרגשת ממפגש עם אנשים בגינה ומיד אחכ במקום להתנער כמו כלב נורמלי, או לעשות זומיז, היא סיגלה לעצמה הרגל לרוץ לתוך השיחים, להפעיל את חוש הריח הפסיכי שלה, ולבלוס משהו כפורקן אוראלי. >>

דחינו את הטיול עם הכלבה כמה שיותר כדי לתת למזג האוויר להתקרר. כמעט 3 בלילה, עדיין 26 מעלות בחוץ. לפחות בינתיים, חמסה חמסה, אין ג׳וקים.

עשינו היום מקלחת לכלבה, ועכשיו יש לי 700 מגבות לכבס כי יש לה המון פרווה לייבש

איך מבישול עלי גפן למדתי על טכניקות חקירה: שאלתי את הAI 'מה נחשב אש קטנה באינדוקציה בה יש 9 מצבי חון.' אפאחד לא מקפיד על שגיאות כתיב, נכון? אז קיבלתי תשובה על טכניקות חקירה משטרתית בישראל. אש קטנה מיועדת לפתוח את הנחקר.

כבר כמה חודשים שאנחנו מתרגלים עם הכלבה בהדרגה סאונדים של זיקוקים ונפצים. בשבוע האחרון, למרות שאני זו שלוחצת "play", זה מטרגר גם אותי.

שולבטו היא מנה שאני מאוד מחבבת, ובמקרה גם טבעונית. אם גם לכם בא, זה המתכון הקבוע שלנו thefoodblog.co.il?p=5788

כבכל סופש, גם הערב סאונדים של זיקוקים בשכונה. הכלבה לא מרוצה. מניחה שזה שדרוג, כי אחותה גדלה עם סאונדים של רקטות.

לא מאמינה ששאלתי עכשיו חברה שנמצאת בישראל איך עבר עליה הלילה. זו שיחה שניהלנו בעשרות בקרים, כי היא בכלל גרה בקייב ורק מבקרת השבוע בישראל.

הדבר העיקרי שאני זוכרת ממצעדי הגאווה בתל אביב זה שהיה מאוווווד חם. וצבעוני. אבל בעיקר חם.

לא הבנתי למה הבוט החדש 'דוקתור' הוא לא פיצ׳ר באתר קביעת תורים של מכבי. זה לא פיצ׳ר בסיסי, בדיוק כמו הרשמה לWishlist לטובת הזמנת שולחן במסעדה פופולרית?

החות׳ים הפריעו לצופי האירווזיון ברגעים מותחים, לעומת הרוסים שהפגיזו את קייב לאורך כל הערב

בגרמניה נהוג להוסיף לקו"ח תחביבים ותחומי עניין - כי זה עוזר להתחיל שיחה עם המועמד. אז כתבתי שאני אוהבת OKRs ושמקומות עבודה עם כלבים זה שיא הפרודוקטיביות מבחינתי.

צריכה להתקשר לאחים שלי לברר איך זה שכולנו תמיד עזרנו עם מקלחות לאחייניות, אבל אף אחד מהם לא עוזר לי לרחוץ את הכלבה.

כוח העל שלי: בתוך כל רעשי העיר - האוזן שלי תמיד תזהה סאונד של כלב מתנער.

טיול בוקר עם הכלבה בימי ראשון הוא בסימן התעלמות מאוכל על הרצפה. הרחוב מאוד רגוע עם שאריות אוכל פה ושם, וטוּצ׳קה אמנם ידועה בגרגרנות שלה, אבל אם היא לא מוצפת רגשית, היא תתאפק בקלות, כאילו זה בכלל לא מעניין אותה.

יש טרנד כזה ללמד כלב את המילה 'סלפי', והוא מציץ מעבר לכתף ומצטרף אליכם לסלפי. מיותר בעיני, פשוט כי 'look at me' מוציא תמונות מוצלחות יותר

ביקשה לצאת לישון בחוץ. מינוס 4 מעלות. שלג.

במהלך משחק בין שתי כלבות גדולות, הרגל הקדמית של אחת נתקעה ברתמה של השנייה. הן המשיכו לזוז כיחידה אחת, מתחילות להיות תוקפניות אחת כלפי השנייה, כשהפרצופים שלהן די צמודים בלי יכולת לשנות תנוחה. מלחיץ. עזרתי להן, כנראה עם הרבה מזל ועם כלבה אחת מתוך השתיים שסומכת עליי. כל אחת התנערה וחזרו לשחק.

ראיתי סטורי של מאלף כלבים, שמספר איך הצליח לעזור לכלב בוגר לא לפחד לרדת במדרגות. הכלב יורד רק במעלית כל החיים. המאלף מגיע ונותן הסברים ואני מצפה לראות איך הוא מעודד ומעניק בטחון לכלב, אבל במקום הוא פשוט מושך את הכלב בכוח וזורק אותו במדרגות. אההההההה

עובדת מהבית בשישי בד"כ, ולאור השביתה בתחב"צ אז גם היום מהבית. פתאום מגיע סוף היום ולרגע חשבתי שמחר סופש.

האתגר הגדול כשמתחילה עונת השלג: למנוע מהכלבות שלי לנשנש את האף של איש השלג

הבית נהיה חם, כי אופים לחם בתנור לוהט. אנחנו עוברות לחולצה קצרה, הכלבה: "מהר, תפתחו לי את הדלת, מעוניינת במינוס מעלות שיש בחוץ".

שני סירים נתקעו זה בזה. חימום הסיר החיצוני וקירור הפנימי לא עזר. מים חמים על הכל הזיז אותם קצת אבל לא מספיק. מנסה כעת לקרר את שניהם, מזל שהבחוץ הוא מקפיא אחד ענק.

ברלין ב31 לדצמבר זה שדה מלחמה, זה מול החלון כבר כמה שעות בלי הפסקה, מדי פעם יש רעש של יריות טנקים ברקע. פשוט זוועה

שקיעה היום ב15:59. זה אומר שהחל ממחר יש אור יום עד 16:00. לא, בכלל לא קשה לי עם שעון החורף.

די, אני לא יכולה יותר. מתי מגיע מרץ?

מטיילת עם הכלבות, משהו כמו שעה סהכ, וחושבת לעצמי כמה נחמד שלא מאוד קר הבוקר. בודקת ומגלה שאפס מעלות כעת, מרגיש כמו מינוס שש. משהו משובש אצלי.