יש לי אפשרות לטוס לברלין לנסיעת עבודה, בשביל לעזור בכנס די מגניב שהחברה שלי משתתפת בו כל שנה. על פניו החוויה עם פוטנציאל ממש גבוה להיות מגניבה, אני מחבב מאוד את ברלין ויש לי חברים שם ובאמת יכול להיות נחמד. ובכל זאת. אין לי כח לזה. אין לי כח לטיסות. אני מכיר את עצמי ויודע שאני נכנס לדיכאונות בחו״ל

הפוש החדש בחוגי הימין שמכונה במקומות מסויימים ״מכונת הרעל״ להציג את אנשי ״הסיוע האזרחי״ לאלימים וחוסמים מעציב ומדכא אותי ממש. בעיקר כי ברור לי שזה יעבוד

וואו

סימנים שאני כבר לא עובד בתעשיית הגיימינג: היום ה-4.5 ועדיין אף אחד לא ביקש ממני קופי שקשור איכשהו לסטאר וורס

ב-8.10.23 התחיל להתגבש אצלי בראש הרעיון לספר שאני עובד עליו בשנים האחרונות. אחרי האסון, הראש שלי כל הזמן ניסה לחשוב ״איך מדינת ישראל הולכת לשרוד וכיצד היא תראה בעתיד״, ויחד עם החיבה הגדולה שלי לסטאר-טרק נוצר אפוס מד״ב גדול >>

לפני שבוע הורידו את המחלקה שלי מהקומה ה-14 של הבניין לקומה ה-12, לחלל חדש שהחברה שלי בדיוק שיפצה ופתחה. יש כאן ריח חדש, הכל נקי ויפה, אני מרוצה מאוד. הבעיה: מכונת הקפה הטובה נמצאת בקומה 13, ופור-דה-לייף-אוף-מי אני לא מצליח להכניס לראש שעכשיו בשביל קפה צריך לעלות קומה ולא לרדת קומה. כל השבוע מתבלבל

אז אני מתחיל להבין שכל בוקר עכשיו יהיה בהרגשה של ״אה, אז *היום* הפקקים האמיתיים חזרו, עד עכשיו היה רק טריילר״ רק כדי לגלות למחרת שהזמן בכבישים שוב מכפיל את עצמו. היום לקח לי קצת יותר משעה להגיע מהבית למשרד. בתחילת המלחמה הדרך הזאת לקחה 15 דקות. לפני המלחמה 30 דקות היה נחשב די פקוק. כיף פה

מעלית השבת בבניין שלי גובלת בדירה שלי, והצפצוף המעצבן שהיא עושה כשהדלתות שלה נסגרות חודש לי לתוך הדירה וזה די מעצבן. מנסה להבין איך בדיוק נראה הזמזם עושה את הצפצוף הזה כדי לעטוף אותו בצמר גפן כדי לנסות להחליש קצת את המטרד ופשוט לא מצליח למצוא שום מידע לגבי זה. איזה מעצבן.

וואו איזה מוזר זה לקבל תמונות מהגן פתאום

השנה 2026. המזרח התיכון עולה באש. ארצות הברית מתפרקת בפנים ומבחוץ. הכלכלות בכל העולם מתרסקות. המלחמות שוב באופנה. האנטישמיות שוב עולה. ורופול מוציאה אלבום חדש.

מצד שני פרק חדש של הישרדות ארה״ב היום, מצד שני אחרי ההדחה של שבוע שעבר העונה הזאת הפכה להרבה פחות מעניינת. עדיין מניח שיהיה כיף לשקוע לאסקפיזם הזה כשסוף סוף אמצא לזה זמן

איזה שיר יפה זה ״יש לך מקום״ של יוסי בבליקי

בפעם הראשונה מאז האימוץ, זריזי החתול בחר לבוא לשבת לי על הברכיים בזמן שאני עובד במחשב. זה כל כך מרגש שסלחתי לו על זה שאחרי דקה של ישיבה שקטה הוא התחיל לנסות לנשוך לי את הידיים

עברו בדיוק 20 שנה מאז שיצא ״על המשמרת״, אלבום הקאמבק של פורטיסחרוף שלדעתי גם מסמן את הפסגה האמנותית של שניהם. 20 שנה. הוא עדיין מרגיש לי כמו ״האלבום החדש שלהם״.

זה יום המחלה הראשון שאני לוקח מאז תחילת המלחמה ובתכלס אני חושב שמגיעה לי על זה מינימום מדליה

משני הפרקים הראשונים של ״כל האמהות משקרות״ מאוד נהנתי. היא היתה מרעננת, משעשעת, כיפית. אבל הפרקים המשיכו ובעוד כמות ההייפ הכללית הלכה וגברה, לי הלך וירד מהסדרה הזאת, שהתפתחה להיות עוד סדרה ישראלית סטנדרטית בו כל הדמויות מגעילות, משקרות, בוגדות ופוגעות אחת בשנייה כל הזמן וללא הפסקה.

ניסיתי, אבל באמת שאין לי שום דבר חכם או מעניין להגיד על זה שאני נמצא במשרד עכשיו. לא יודע מה דעתי בעניין. לא יודע אם אני מעדיף לעבוד מהבית או מכאן. לא יודע כלום כבר. רק יודע שהכל מתיש, מתסכל ונמרח - ושהכי חשוב: אני לא באמת סומך על האנשים שמנהלים את כל המערכה הזאת ובאינטרסים שלהם :(

היום, לפני עשר שנים בדיוק, יצאתי בבוקר לגינת הכלבים עם דיפסי. בזמן שהיא שיחקה עם חבריה, אני תהיתי אם בפעם הבאה שאצא עם הכלבה כבר אהיה אבא. עבר עשור בדיוק. דיפסי כבר לא הולכת לגינת הכלבים, היא הפכה לעצבנית עם זקנתה ופחות מסתדרת עם כלבים אחרים. לירי אכן נולדה, והפכה לילדה הכי אדירה בגלקסיה. >>

סיימתי להתקלח על השניה שהגיע ההתראה בטלפון, אז החלטתי שעל אפם ועל חמתם של האיראנים אני אשאר לנגב את המקלחון במגב בקטן הזה כי אפילו המלחמה הזאת לא שווה אבנית

אז תגידו, כל הסיפורים האלה מהשבועיים האחרונים על כל הסוכני AI האלה שעושים כל מיני בלגנים בעזרת גישה למק מיני או משהו כזה (סטייל ״המתכנת לא קיבל את ההצעה של הבוט אז הבוט שלח לכל החברים שלו מסמך שמשחיר אותו), כמה אחוז מהם לדעתכם זה אמיתי, כמה הגזמות-שמבוססות-על-אמת וכמה אחוזים שקרים מוחלטים?

האלבום החדש של שלום גד מאוד יפה ומאוד מעניין

הופה. כמו כן - זה הבית שלי!!!

חתול מוזר

בשולי הדברים: קונסולת האמולציה הניידת החביבה שהזמנתי הגיעה בתחילת השבוע לשדה התעופה בהונג-קונג, ומאז היא תקועה שם, מחכה לעלות על מטוס שיביא אותה אליי. עושה רושם שהתקווה לשחק מחדש כרונו-טריגר בממ״ד כבר לא תספיק להתגשם במלחמה הזאת :(

לפעמים אני נזכר שיש עדיין המירוץ לדראג של רופול. מוזר מאוד.

בבוקר שמחתי לגלות במטבחון צנצנת מלאה כדורי שוקולד. כמובן שביס אחד מאוחר יותר גיליתי שבעצם מדובר בכדורי תמרים. לא מאמין שאנחנו ב-2026 ודברים כאלה עדיין קורים

במקום העבודה הקודם שלי עשו לי גזלייטינג, ניסו לעשות עליי חרם ובאופן כללי הפכו את החיים שלי לגיהנום. ברחתי משם אחרי שלושה חודשים. במקום הנוכחי אני בקושי סוגר חודשיים ועכשיו סיפרו לי שנותנים לי לנהל צוות של שלושה אנשים (שאמור לגדול השנה לשישה אנשים). יחי ההבדל הקטן וכו׳

הבוקר התעוררנו לכתבה בטמקא שסיפרה על ״פיילוט של משרד האוצר״ ברעננה, שיבטל את הלימודים בימי שישי כבר ״בימים הקרובים״ אצלנו בעיר, תמורת הבטחה לא ברורה לקצר את החופש הגדול בשבועיים. קבוצות הווטסאפ של הגן ובית הספר התמלאו בהודעות שבר. העירייה מהרה להוציא הכחשה גורפת. מישהו בסרט שזה *לא* הולך לקרות?

עושה רושם שהיום הולך להיות עוד יום בו קונסולת האמולציה המגניבה שהזמנתי מסין לפני כחודשיים לא נשלחת אליי :(

לפני כמה שנים אפל הכניסו לשעון שלהם משהו שעוקב אחרי איכות השינה, ומאז בכל יום בשעה רנדומלית אני מקבל נוטיפיקציה מסתורית שמספרת לי כמה טוב ישנתי הלילה. היום, למשל, הוא שלח לי כבר הודעה על זה שישנתי זוועה ושאני חייב לעשות משהו בנוגע לזה. הלילה השעון היה בכלל בהטענה.

יש לי תהייה לגבי הכתבה / טרנד הזה של ״עליית של הפודקאסטים המצולמים״. תקנו אותי אם אני טועה, אבל הסוג היחיד של פודקאסטים מצולמים שעובדים הם כאלה בהם שתי בחורות יפות מדברות זו עם זו עם מין ויחסים. שזה בסדר גמור כמובן, אין לי תלונות, אבל האם אי פעם היתה תקופה שתכנים כאלה *לא* הצליחו? יש כאן משהו חדש?

הממםםם רונית שחר שחררה גירסת כיסוי בו היא הופכת את ״חור בלבנה״ של רוקפור לשיר אמצע הדרך ואני לא יודע מה אני חושב על זה

אה נחמד, נראה שכדי לעזור לי להתכונן להופעה בעוד חודש רוקפור שחררו את ההופעה הקודמת שלהם עם תזמורת לסטרימינג. כפי שדי תארתי לעצמי, כל הפלייליסט הוא בול מכוון נוסטלגיה לאנשים כמוני. יאי!

לפעמים, יש כותרות שפשוט זועקות ״תחזיר את פינת יוצרים כותרות מטומטמות עם אינטליגנציה מלאכותית״ ומי אני שאסרב!!

הייתי די רעב ובהיתי במקרר בנסיון נואש למצוא שם משהו לנשנש, ופתאום דפיקה בדלת. אמא עם סושי שנשאר להם מאירוח. ארוחת ערב דקס מכינה.

אם לבג״צ באמת יש ביצים בו נראה אותו מוציא צו מניעה נגד הכניסה של hbo max לשוק הישראלי עוד שבועיים בואו

מרוב שאין הופעות קרובות לאביב גדג׳, קניתי כרטיס להופעה של רוקפור בבית האופרה.

לאט לאט אבל בטוח, זריזי מרשה לעצמו להתקרב ולהתכרבל.

ביום כמו זה חייבים להזכיר www.youtube.com/watch?v=9o22...

לא נתקלתי בכל כך הרבה פקקים בנסיעה אחת מאז הפגנות הנכים. וואו. מישהו זוכר שהפגנות הנכים היו דבר?

כמו כן מסתבר שעדיין יש לי חור בלב בצורה של פאץ׳, ומספיקה תמונה אחת מפתיעה שלה שתתקוף אותי כדי לגרום לי להתחיל להתייפח. טיפ לא קשור: אל תשמשו במצב ״מסגרת תמונות רנדומליות וירטואלית״ של האייפון כשאתם מטעינים אותו מולכם במשרד. אל תשאלו אותי איך אני יודע

בימים האחרונים שיש לי כל מיני דברים שאני רוצה לכתוב. מסקנות וסיכום של הטראומה שעברתי במקום העבודה הקודם והסוף הטוב שהגיע בעקבותיו. המלצות ממש ממש חמות על האלבומים האחרונים של ערן צור ושל אולי דנון. סיפור ״דייב ואלינור״ עם פואנטה שאומרת שאף פעם אסור להתנדב לוועד הבית. וכו׳. הבעיה? בימינו אין בלוגים

בחיים אל תתנדבו להיות וועד בית. אל תשאלו איך אני יודע, פשוט תאמינו לי

בשבועות האחרונים קופצים לי לפיד מדי פעם כל מיני ״מפחידים איראניים״ - כל מיני אנשים שאין לי מושג מי הם, אבל הם תמיד מציגים את עצמם כמומחים לאיראן שמבטיחים שאוטוטו, ממש בימים הקרובים, תתחיל מלחמה נוספת מול איראן, גדולה וכואבת יותר מזו שזכורה לנו מלפני כחצי שנה. מה הקטע עם זה בעצם? מה הם רוצים?

יש לי כזאת מכונת תספורת/שיער פנים של פיליפס שאני משתמש בה כבר איזה עשור לקצר את הדבר המוזר הזה שצומח לי על הפנים. היום התקלקלה. אני כבר שעה בנסיונות להבין מה ואיך אני משיג חדש עוד היום (כי צריך לקצץ!). הולך לאיבוד באתר של קיי.אס.פי. שוקל פשוט לקפוץ לסופר-פארם ולקנות מה שיהיה להם על המדף, כמו איכר

אחד מהדברים שאני עושה בעבודה זה לכתוב. אני כותב בריפים ורעיונות קריאייטיב ותסריטים ומחשבות ומה לא. ככה אני יודע לסדר את המחשבות שלי, וככה גם למדו אותי לשתף אותם על הקולגות. במקום הקודם, זה שברחתי ממנו אחרי 100 ימים, הבנתי מהר מאוד שאני כותב לעצמי. שלחתי מסמכים שביקשו ממני להכין - ואף אחד לא קרא >>

אה כן נטפליקס, החלטתם להוריד את כל הסדרות הקלאסיות של מסע בין כוכבים כדי להפוך את מלאכת הקלטת הפודקאסט שלנו ליותר מורכבת? תחזיקו לי את הבירה בבקשה

יום חמישי הגיע שוב, ואלה חדשות טובות בסך הכל אבל הן יהיו טובות הרבה יותר כשהשעון יראה חמש

יקפוץ או לא יקפוץ

״מנועים קדימה״ של אלג׳יר, אחד האלבומים האהובים עליי בעולם, חזר לחנויות התקליטים. גירסת הויניל שלו תמיד היתה חמקמקה: היא הודפסה פעמיים, בפעם הראשונה בכמות מזערית לפני שבכלל היה לי פטיפון. בפעם השניה לפני כשלושה חודשים פלוס-מינוס, גם בכמות לא מאוד גדולה. מכיוון שכבר היה לי פטיפון בשלב הזה - הזמנתי אז>