לקחתי יום חופש בידיעה שיש ימים לנצל וסופ"ש מתיש, ואכן לא עשיתי בו שום דבר יותר מדי פרודוקטיבי, למרות שרציתי לרוץ. ראיתי 'נאום המלך', ברוקלין תשע תשע, ישנתי שעה וחצי ואכלתי סלט. הגיזרת נותרת החלק הכי טוב ביום שלי, אבל אני מודה שאני די מיואשת מהחיים. הכל מתיש.

עשיתי לאמא שלי צ׳ק אין לנסיעה, ביטוח, צילום מסמכים חשובים וגיליתי נזילה בשירותי האורחים. בתמורה, קיבלתי קווילט.

אוקי, זה נורא מצחיק אבל רק לאנשים עם סיבולת להומור שחור. מזהירה - עוסק בכך ששני ההורים של קונאן אובראיין הלכו לעולמם השנה, במרחק ימים ספורים. youtube.com/shorts/ovypV...

הספקתי לאסוף את הגיזרת, לעצור אצל הווטרינרית בשביל 3 (!) סוגי כדורי הרגעה בשביל הכלבה ולהקדים להפעלת חנוכה לילדים. מעניקה לעצמי כתר.

אני מבינה שאתה מתוסכל ועייף, אבל אני בעבודה ולא יכולה לעזור ובכלל אין כדורי הרגעה בשבילה כי ביקשתי *ממך* למלא את המרשם פעם קודמת כי הייתי עמוסה בדברים אחרים שחייבים לעשות, אז אולי אל תשלח אלי איומים לגבי הכלבה כשאני בעבודה וסתם נלחצת מזה בגלל תבניות ילדות?

בתור מי שגדלה בבית שבו זה היה הנורמה, והבינה כמה זה דוחה רק לקראת שנות העשרים לחיי, כללים לשינון:

אנחנו יכולות להסכים, כאומה, כעם, כישות, שממש לא מקובל שהמילה "מוגלה" תיאמר במקומות ציבוריים? כאילו, משרד של רופא, סבבה. חדר מיון, כל מקומות שקשורים לבריאות, ניחא. אבל נגיד, ברכבת, בעבודה... אני לא רוצה לשמוע שיחה של מישהו לגבי המוגלה שלהם או של קרובי המשפחה שלהם. זו בכנות לא דרישה מוגזמת.

בסוף דיברתי עם הרופאה הטלפון, קיבלתי הפנייה, הורדתי ומילאתי טפסים והיום קיבלתי אותם חזרה מהגננת. מלבד שציינה קשיי הגיה ומדי פעם גמגום קל - שנשמע לי ממש טבעי ונפוץ לגיל - המקום היחיד הנוסף בו העירה היה שהילדה "לא נוגעת סתם" ומשהו בזה קצת סודק לי את הלב.

#פוסטיטיבי זה מוקדש לכל מי שמנסה להיות קצת יותר חיובי, וספציפית @yanivc.bsky.social - נצפה ברחובות פתח תקווה.

אתמול: קמתי ב-5 ומשהו ויצאתי עם הכלבה, חזרתי להתארגן, הערתי את הגיזרת וארגנתי אותה, נסענו לגן ואז נסעתי לעבודה. עבדתי עבדתי עבדתי. חזרתי ישר הביתה לקחת את האופניים של הגיזרת כי היא אוהבת להיות בהם ולא באוטו. הלכתי לגן, חזרנו מהגן, רבע שעה להתארגן ואז נסיעה למסיבת יום הולדת של בת-דודה שלה

תמיד היה לי קושי עם סאבטקסט, ומהבחינה הזו בתקופה הנוכחית הרבה יותר קלה להבנה. המינוס הוא שאני מבינה שהמצב ממש מזעזע. אבל לפחות אני מבינה!

מלבד הריצה, הדבר היחיד שהיה שווה ציון היום היה שטיילתי עם לייקה ובדרך ראיתי צ׳יוואווה פצפונת (בקושי צ׳י) יושבת ורועדת מול שער כניסה לבית. מכיוון שזה נציב קבוע, הנחתי שהיא העכבר שנובח עלינו כל פעם שאנחנו הולכות משום וצלצלתי בפעמון. בעלת הבית הוציאה את הראש ואמרתי לה שנראה לי שמשהו קטנטן מחכה לה בחוץ.

אז אחרי פעולה רפואית ושבוע הפסקה, חזרתי הליכון אחרי לילה בז׳. התחלתי בטעות הרגילה של לרוץ מהר מדי, אז הקילומטר וקצת האחרונים היו בהליכה מהירה, אבל עדיין רצתי ברציפות יותר מ-6 קילומטר.

מתישהו עשינו להורים שלי כפתור חירום, ליתר ביטחון. עכשיו בגלל שאמא שלי היחידה בבית, אנחנו מבקשים ממנה להסתובב איתו כל הזמן. הבעיה היא שכנראה לפעמים יש מנגנון קצת עדין. לפני כמה לילות, היא חלמה שמישהו קורא לה. ענתה 'כן' וחזרה לישון. יום-יומיים אח''כ קיבלה שיחת טלפון לוודא שהיא בסדר,

קמתי בחצות כי הגיזרת ביקשה שאני אכסה אותה. קמתי ב-3:00 בגלל שלייקה הודיעה שהיא צמאה ונגמרו לה המים. קמתי ב-6:15 בגלל שלייקה הייתה צריכה לשירותים. הבעיה היא שגם אני צריכה לשירותים כשאני קמה, מה שאומר שתוך רגעים ספורים היא כבר שלשלה בבית, בזמן שאני בשירותים והגיזרת קוראת לי.

לא, אבל ברצינות - אני צריכה לעשות צוואה. יש המלצות על עו"ד או דרך לעשות את זה בשיחה מקוונת או טלפונית שלא תשבש לי את הלו"ז?

בתמונה: גבר שיושב ברביעייה, אשר תופס מושב שולח את הרגליים קדימה ובכך חוסם גם את המושב מולו (אחרי שכבר הניח עליו רגליים). לא בתמונה: הכסא לידו תפוס על ידי התיק שלו, וכל 2 דקות הוא גם מפהק בפה פתוח ואני זוכה לכזה הבל פה שמרגיש לי שהייתה פה נשיקה צרפתית. ועכשיו הוא מספר לחבר בטלפון שהוא חולה.

אתמול חגגנו לגיזרת "יום הולדת וחצי". אספתי אותה עם זר יום ההולדת שלה, הלכתי איתה לסופר לקנות גלידות וסוכריות צבעוניות וביסקוויטים, בבית הכנו קצפת וכל אחד מאיתנו קיבל מנה מפנקת. היה שווה את זה ולו רק בגלל לראות אותה רצה על התקרה אחרי שכל הסוכר עלה לה לראש.

נציגת הוועד של הגן פרסמה בקבוצה של ההורים פעילות נחמדה לילדים מבוגרים יותר (כתוב בהודעה בני 5 ומעלה) וזכתה לביקורת כי: 1. קבוצת הגיל איננה מתאימה. 2. לא כתבה מראש שזה לא קשור לגן או לוועד. אז אני לא אומרת שאני ספציפית שונאת אדם, אבל וואלה, אני לא לגמרי מתנגדת להשמדת האנושות בלחיצת כפתור.

הגננת של הגיזרת ציינה שהיא שומעת שיבושי הגייה. אני לא שומעת את זה, אבל אין לי יותר מדי בני 3+ להשוות אלינם. התקשרתי לקלינאית תקשורת של הקופה ונאמר לי שצריך הפנייה מרופאת המשפחה שמקבלים רק עם מילוי טופס ובלה בלה בלה. קבעתי כבר תור לרופאה, אבל אני בהחלט מתלבטת אם שווה לטרטר את הילדה על זה.

במסגרת העובדה שלא כל כך בא לי לתקשר אבל כן חשוב לי להפיץ חיוביות - במיוחד היום ראשון - אני מקפיצה משהו שאני בטוחה שכבר ציינתי בעבר, ערוץ הולסום ברמות של גבר ששכל את אביו בגיל 12, ופתח ערוץ שכל מטרתו ללמד אנשים דברים שאבא אמור היה ללמד. www.youtube.com/channel/UCNe...

הגרסה של מר בין לאיקאה.

סימן כחול ביד שמאל, איפה שהחדירו שיבר בשביל האנטיביוטיקה. סימן כחול בצד ימין של האגן, איפה שחתכו כדי להיכנס לעורק. כאבים מסתוריים בצד הימני של הגב שנובעים משריר תפוס או פעילות בכליה שנכנסו אליה. 5.5 ק"מ הליכה עם 10,000 צעדים, כי ריצה לא תהיה הסופ"ש. מנסה קצת ברוקלין 99 להעלאת המורל.

יש כאן איזו @sparkleengineer.bsky.social שהבת שלה אמנם מסרבת להירדם, אבל הבת שלי מאוד אוהבת עם משלוח של עוגיות חבל"ז מזמ"ז שבכלל נועד לאמא שלה... 🧡🧡🧡

אחי יגיד שזה מי שהיא ואין מה להתרגש, אבל - אם אני יומיים אחרי שחרור מאשפוז ושיחת הטלפון עם אמא שלי עוסקת בחיסונים שלה ובטיסה הקרבה שלה לחו"ל, והכי קרוב שהיא מגיעה להתעניין בי זה לשאול מה שלום הגיזרת... אז כן, אני מתבאסת. אני לא אפסיק להתבאס מהנקודות בהן היא פשוט לא "אמא".

כאמור, ביום ראשון עוד עבדתי מהמשרד למרות שבערב התאשפזתי, ומאז אני בחופשת מחלה. שמתי מענה אוטומטי באאוטלוק, עניתי לכמה שיחות טלפון (ורק באחת צרחתי) וגם הייתי יחסית מעודכנת במיילים. הבוקר אני מתחברת מרחוק לעבוד ומגלה שמישהו התקשר אלי אתמול 9 פעמים במערכת הפנימית. 9 פעמים. אני לא עובדת ברפואה, כן?

@asperasbompar.bsky.social חסם אותי פעמיים, ואני די מעריכה את הנחישות. You do you, asperasbompar!

היום לקחתי יום חופש להתאושש. מלבד לקחת את הגיזרת לגן ואת הכלבה לטיול, ראיתי טלוויזיה וישנתי ומעט מאוד חוץ מזה (כלומר, צעדים, שאיבה פעמיים כלים וגינות).

#צנתורכליהשתייםהנקמה עדיין בבית החולים. רופא צעיר בא להסביר שלאור העובדה שההליך כנראה לא שינה שום דבר, הם ידונו בי באיזו ישיבת צוות ויחליטו על צעדים, שיכולים לכלול הסרה חלקית של הכליה. קיבלתי את זה ועכשיו אני מסתובבת ובוכה בשקט כי מה עוד יש לעשות.

אחת מהאחיות/מתנדבות הייתה מספיק אדיבה להגיד לי שהמכתב שחרור כנראה יהיה סביבות השעה 11:00, אז אני פחות לחוצה ומלחיצה. מנגד, אני כבר על 7,000 צעדים. למטה עושים התרמת דם ואני מחזיקה את עצמי בכוח לא ללכת לנסות, כדי לא להגדיל את הסיכויים שאני אתעלף ואיתקע פה לעוד לילה.

אם היה לי שקל על כל פעם שרציתי להגיד לפציינט אחר "איזו פאדיחה, אנחנו לבושים אותו דבר", כבר הייתי קונה לעצמי כליה בלי גוש. #צנתורכליהשתייםהנקמה

"Sing us a song, you're the piano man ..."

בוקר אור לפיד, שותה קפה שהלכתי לקנות בכוחות עצמי ומחכה לסבב רופאים בו יאשרו לי שחרור, ואז אחכה למכתב. המון התעוררויות במהלך הלילה, בגלל רעש, אורות, בדיקות לחץ דם וחום אבל בשורה התחתונה המצב הבריאותי נראה תקין וכרגע אין מניעה להשתחרר היום.

עדכון קצר: אוכל ליישר את הרגל רק בערב. עבר בשלום אבל סיכוי נמוך שהצליחו לצרוב את מה שנדרש ובתכל'ס סיכוי יותר טוב שאידרש לזה שוב עוד חצי שנה. מבואסת. הולכת לנוח. #צנתורכליהשתייםהנקמה

מישהו עוד יכתוב עליהן ספר. התאומות קסלר, שייצגו את גרמניה באירוויזיון, מתו יחד בגיל 89 - מוזיקה - הארץ share.google/TkH0HFW0RO9V...

#עזבוהקשר #nocontext

בוקר אור!!! 9 שעות שינה ללא עזרים עם השכמה לאנטיביוטיקה לפני 6. עכשיו אני הולכת באליצות הלוך ושוב כדי לעשות כמה שיותר צעדים לפני שקרקעו אותי. פעם קודמת שברתי רצף של כמה מאות ימים של מעל 10000 צעדים ליום, ואני מודה שאני יודעת שזה ישפיע לרעה על המצב הנפשי שלי, שזה די טיפשי... אבל זה מה יש.

טוב, עבדתי כמעט יום מלא, הורדתי, קיפלתי ואפסנתי כביסה, שאבתי, מחזרתי, זרקתי אשפה, אספתי את הגיזרת מהגן והקראתי לה ספר, טיילתי עם והאכלתי את לייקה... בסיום כל זה, השלמתי עם זה שאין לי איך עוד לעזור, ונסענו לבית החולים.

“If ignorance is bliss, then why aren’t more people happy?” - Anon

מה אני אוהבת? מישהי שמתקשרת לחבר שלה כדי לקטר שהיא שכחה אצלו את האוזניות ועכשיו לא תוכל להתבודד בזמן הנסיעה ברכבת, וממשיכה את הנסיעה בשיחה איתו על כמה הבטן שלה לא בסדר, סידורים שיש להם לעשות ועוד. #רכבתישראל #אנשיםהםגיהנום

בינתיים הסתדרנו עם "בית חולים" והעובדה שאבא יקח אותה לגן יומיים. בתקווה אחרי השחרור אספיק לישון קצת וארגיש מספיק טוב לאסוף אותה ולקחת לחוג. עדיין לא שאלה 'למה', ואני ממש בסדר עם זה. נראה לי אני מתחילה האשטג לעניין. #צנתורכליהשתייםהנקמה

גרמין השתדרגו ואני הגעתי ל-8.5 קילומטר בריצה, בשעה וכמעט 7 דקות. 💪💪💪 נראה כמה זמן יקח לי לחזור לזה אחרי ה"פעולה".

שיזוף של פולניה = כתפיים אדומות מלשבת בשמש ליד הקבר של אבא שלי. 🤷

This is Link. His ball suddenly went missing and then reappeared trapped under his bed. He called his brother Otto in for backup, knowing they'd need all three of their collective brain cells to get it back. 12/10 for both (IG: thegoldenbruvs)

הסכיתו ושמעו, הזדמנות לעוץ עצות! שבוע הבא אני מתאשפזת ליומיים (טפו טפו טפו) בשביל הפעולה בכליה, ואני תוהה עד כמה לשתף את הגזרת (בת 3.5). מן הסתם אין פואנטה בלתת לה יותר מידי פרטים אבל אני מתלבטת בין לשקר לחלוטין ולהגיד שאני נוסעת למשהו של העבודה, לבין להגיד שיש לי פצע שהרופאים צריכים לטפל בו.

The witch made him hot chocolate. "They say I'm strong," he said. "And I am." He took a sip. "They say I can overcome any hardship." "Mm," said the witch. "And I can. I do." The witch said nothing. "But I shouldn't have to!" "No." The witch held the hero as he wept. "No, you shouldn't."

אני בצד ימין של הספה, עובדת על המחשב שמחובר לחשמל לצדי. לייקה נעמדה מולי ובוהה בי. אני: "לא." . "לא" . "לייקה, לא." . *טופחת על הצד השמאלי של הספה* . "אמרתי לא." . "לייקה, אני צריכה לטעון את המחשב!" . . "לא!!!" . . . אקיצר, זזתי לצד השני והיא יושבת על המטען. עדיין יותר טוב מהתקשורת שלי עם גברים.

קבוצות הורים זה כזה: הועבר אין ספור פעמים - "היזהרו, גורם בלתי מזוהה ניסה לאסוף ילד זר, המקרה דווח למשטרה ומנסים לאתרו!!!" מישהו: "וואי, חייבים אבטחה!!!! בכל הגנים!!!!!!!" מישהי: "אצלנו אין!!???!" כעבור 24 שעות - קישור לפרסום אינסטוש של חדשות 14 שאיזה אבא התבלבל בגן. "למישהי יש שמן של הרבנית?"

קמתי ב-5:15, יצאתי עם הכלבה, עבדתי, התקלחתי, הערתי ותפעלתי את הגיזרת, הליכה של ק"מ לגן וק"מ חזרה, עיקוף למכולת כי אבו-גיזרת חיסל את החלב וגיליתי את זה עם כוס מוכנה ומזומנה, שיחת ועידה ב-8, שעטה לרכבת, כיבוי שריפות, בליסת סלט מול המחשב...