גאדג'ט מכין ארוחת צהריים לו ולחבר מאנגליה ומלמד אותו את סודות הכנת הפסטה, וזה כל כך חמוד 🤩

החבר של גאדג'ט יבוא להתארח אצלנו, ואמנם אין לנו איך להלין (מיטות, מזרנים או שמיכות) אבל נסתדר. המשפחה שלו בחופשה באירופה, שהתחנה האחרונה בה היא בלגיה ומשם נסיעה לצרפת וחזרה במעבורת, אבל יסיעו אותו אלינו "על הדרך" כדי שהשניים ייפגשו, שזה נחמד, חוץ מזה שגיאוגרפית הולנד היא לא "על הדרך" בין בלגיה לצרפת

גאדג'ט מודד מרחקים: "רכבנו כבר לפחות 12 תמונות דקסטופ של ווינדוס"

הנושא חוזר על עצמו כבר שלושה ימים: שאקטי קוראת לי בלילה אל קערות האוכל המלאות בחלקן. זה לא נמרור שמציק לה, היא פשוט רוצה שאראה אותה אוכלת 🤷🏽‍♀️

אם התחלתי לפתח פחד גבהים, תסבירו למה מצאתי את עצמי פה, למעלה?

בחוץ 11 מעלות, אפשר להתפרע! (זה נחשב חמים ונעים) #גרדרובה אביבית דומה אך שונה

שאקטי עלתה לקומה העליונה והזעיקה אותי לרדת איתה למטה ולעמוד לידה בזמן שהיא אוכלת, כדי שנמרור, שהיה בכלל בקומה העליונה כל אותו זמן, לא יאסור זאת עליה. @babybrit.bsky.social מתעקש שהיא החכמה יותר, ואני פשוט לא מצליחה לראות את זה

דברים שאני אוהבת בפרסומות פה: קז'ואליות. אישה עם פרוטזת רגל מדלגת בפארק חבלים, חוברת הסבר על חיסון שבחזיתה ילדה אוחזת כדורגל, אישה עושה שיפוצים בבית, הומו (או אנבי?) מפרסם בטמו מוצר איפור. גם בקולנוע, במהלך מקבץ אחד היו שלוש פרסומות שונות שהראו כבדרך אגב זוגות נערות לסביות

אני, קולטת בזווית העין את נמרור בגינה: "הג'ינג'י האידיוט שוב חופר" דורון, ג'ינג'י מלידה שבדיוק הסביר משהו ארוך: "הֶיי"

אני, שרה: "סתומי הקטנה, סתומי היפה" *שאקטי מסתלקת* אני: "מה את רוצה, את באמת סתומה! אוקיי, אני מתנצלת. את לא רק יפה, ואת לא נמדדת בזכות היופי שלך, יש לך מה להציע בעוד תחומים, אפילו קצת שכל. לפעמים" *שאקטי מתרצה וחוזרת* סתומה, נו

איזה פתרונות פרקטיים יוכלו לעבוד נגד חתול משוגע והרסני שחופר לי את הגינה, כיסה לגמרי את החסות הצעירות שרק נקלטו ועקר בצל ירוק? אני רוצה לזרוע ולשתול מלא דברים חדשים, ולא רוצה שהם יינזקו כשהוא מתעקש להגיע לליבת כדור הארץ

יש לי רעיון לתכנית ריאליטי, תהיו איתי: במקום דה גרייט בייקינג שואו -> דה גרייט סטרס בייקינג שואו. המתחרות יותקלו בכל מיני הפרעות כמו התראות, אזעקה, הפסקות חשמל פתאומיות, מניעת שינה ולפעמים גם הצורך לטפל בעוד דברים במקביל

בקבוצת הווטסאפ של #סובורביה נזכרו לשאול אם נכון הדבר ששבר יירוט נפל בשכונה. היה ויכוח שבו מישהו טען בתוקף שלא, כי הוא יודע שנפל בשכונה אחרת (היו שלושה, יש מספיק לכולן) ואח"כ זקף כהוכחה חותכת שבתקשורת לא הזכירו את #סובורביה (למרות שבד"כ נפילות זוכות לאזכור, לא שברי יירוט). השכנה שאני מחבבת:

שמעו, היה מושלם. שלושה זוגות + נוער, כל אחת ואחד (כולל הנוער) הביאה ספר ילדות שרצתה לנתח או לספר מדוע השפיע עליה, וכל אחת תרמה את דעותיה ומחשבותיה בנוגע לספרים האחרים. והכל היה פשוט רגוע, מצחיק וכיף

לא לגמרי זהה אבל זרמו איתי מספיק וכולנו לבשנו ג'קט, עניבה, ג'ינס (בערך פעם ראשונה אי פעם של גאדג'ט בג'ינס, מתוך הכרה שזה יותר חגיגי מטרנינג) 😻

הוזמנו לאי-סדר, שנשמע שקצת שאב השראה מאחת המסורות שלנו לליל הסדר, וכיוון שבסך הכל אלה משפחות שלא הכרנו בישראל ולא הכירו אותנו, נוכל להמציא שהיו לנו עוד מסורות משפחתיות, כמו למשל להתלבש זהה, בג'קט ועניבה (דורון תהה: "יש מספיק ג'קטים ועניבות?", אני: "תסמוך עלי שאוכל לספק לכולנו")

איך זה שיש בחדר כושר בדיוק שני א'נשים שמנהלים את שיחות הטלפון הארוכות שלהם במרחב המשותף במקום לצאת החוצה (או לדחות את השיחה), ואף מגדילים לעשות ומסתובבים בין המכשירים אז השיחה מפריעה לכולןם באופן שווה, ושניהם ישראלים?

נודע לי על קיומו של המוזיאון הכי מעניין, הכי מחכים, שאפשר להיות בו שעות ולא לשבוע, והוא מספיק חריג כדי שהכניסה אליו לא תהיה חינם לבעלות כרטיס מוזיאון (אבל באופן מתחשב, הכניסה חינם ביום רביעי הראשון של כל חודש, למשל היום): מוזיאון המכס והמסים! www.bdmuseum.nl

"אמא, משהו קרה לעוגה, היא נזלה" "אה, העוגה בסדר גמור, הוספתי לה ציפוי והוא היה חם מדי ולא מספיק סמיך ולכן אני מציגה לך את המצאתי החדשה: עוגה עם ציפוי מלמטה"

ניגנתי קצת, ולמרות שהייתי נוראית והיו לי מלא טעויות וחוסר דיוק, זה עזר כנגד שכבת הבסיס של הדכדוך שאפף אותי. #פילהמתפסנתרת? איי גס

טוב שמעו, אני צריכה עזרה או עצה: בכל דלת יש שטיח כניסה - יש עם סיבי הברשה וגם שטיחונים רכים. כמו כן שמתי שטיחים לפני כל גרם מדרגות. ולמרות זאת לחתולייה, טינוף טינופי הטינופים, נשאר מלא חול בין הציפורניים לשעועיות, וכל המטען הזה כולו מחכה ללכלך את הסדין. יש מה לעשות נגד?

בקיצור, בזמן חופשת הכרכומים הצענו למשפחה אחרת להפגש במוזיאון הרכב ואח"כ כולנו התיישבנו לאכול בבית הקפה שם, ואחת הבנות, שהזמינה המבורגר, הודיעה שהוא טופ-5 אי פעם שהיא אכלה. @yanivc.bsky.social זו הכרזת מלחמה @maoravni.bsky.social ואתה חשבת שלהגיע לקרית אונו רחוק לך, הא? 😉

שלום לקהל בבית, זהו שידור ישיר מהאיצטדיון האולימפי לתחרות ישיבה מסונכרנת, כאן עימנו הצמד טינוף טינופי הטינופים (המכונה נמרור) וטינוף טינופי הטינופים (המכונה שאקטי) לאחר ביצוע תרגיל כמעט מושלם בדרגת קושי מן הגבוהות בענף

אני: "המלח בהולנד לא מלוח" חברה: "וואי, נכון, איזו מכה. כבר התרגלנו להכפיל ולשלש כמויות, ויום אחד לא היה בחנות את המלח הרגיל, כך שקניתי משהו Fancy - ופתאום כל האוכל היה מלוח מדי, רק מההלם חזרנו מיד למלח הרגיל, שם לפחות התרגלנו, לא צריך ללמוד מחדש איך וכמה לתבל"

אגב, בהקשר של גאדג'ט, בפעמים שהוא מחביא ממני את המחשב אני לא מנסה לחפש אותו: זה התחיל מנסיון להגביל קצת את זמן המסכים שלו, אז כל עוד הוא נמנע מהמחשב בזמן שהוא מוחבא ממני - שיהיה לו בכיף, המטרה הושגה

אני: "בעצם נזכרתי שהתכוונתי לשים דברים בכביסה" דורון: "חסרים לך כמה בגדים להשלים מכונה?" אני: "אתה מתכוון אם יש מספיק להעמיד ארבע מכונות ורק חסר לי קצת לחמישית? 🫠"

נמרור מוחה בקול על נטייתי לישון מתחת לשמיכה ולא עליה, כפי שמכונת החטיפים האדירה התכוונה (אין לנו מכונת חטיפים, הוא אתאיסט כמוני), אבל הוא אוהב אותי והוא חתול נאמן ולכן הוא נכנס עמוק מתחת לשמיכה, מתכרבל ומגרגר את נשמתו הקטנה עד שאני נרדמת, ורק אז הוא יוצא החוצה ומתיישב עלי, שלא אזוז

אופס, עשיתי זאת שוב: הזזתי את השמיכה בעדינות וליטפתי את הסוודר שהיה עליה (חשבתי שהוא שאקטי)

דורון: "תני לי בבקשה את הסיסמה שלך ליומבו" אני: "נתתי לך כבר" דורון: "מתי?" אני: "אתמול" דורון: "אתמול? *בודק בטלפון* אה, נכון, כבר נכנסתי"

בווטסאפ כתבו שם של שכונה אחרת, אבל אז שכנה (מהבניין בישראל, לא פה) שלחה לי תמונה של דירה הרוסה בבניין מולנו. פאק

הגעתי למצב שאני יכולה למצוא כל דבר בסופר כי הבנתי את ההגיון: אגוזים וקרנבריז נמצאים באזור של האגוזים - אבל גם באפייה; ראמן ונודלס יש באזור המנה-חמה - אבל האיכותיים באסייתי (ויש מדפים נפרדים להודי, ים תיכוני, מקסיקני); נקניקיות יש בכל מקום: בבשרים, נקניקים, שימורים - ובעיקר ליד הבירה, שיהיה מה לנשנש

בינתיים בקבוצת הווטסאפ של הבניין שגרתי בו בישראל: "שימו לב, יש קבוצה של אנשים בעלי חזות מזרחית שעוברים מדלת לדלת ומעמידים פנים שהם עובדי משרד הפנים [...]" אני: *מצרפת קישור לאתר של לא רלוונטי ומעירה שזו שמועה שמסתובבת כבר מ-2023* בתגובה הסירו אותי מהקבוצה. הו לא, יותר לא אדע מי לא שילם ועד בית

סאגת הביוב נמשכת, ביוב המשיך לדלוף ובסוף מצאו תקלה במקום אחר. שכן עם רצון טוב: "בינתיים נתיז במקלט ספריי עם ריח טוב" שכנה: "אני ישנה במקלט, גם הריח הטוב מחניק, תתיזו בכניסה" שכן עם רצון טוב: "טוב, נתיז בפנים רק קצת" שכנה: "הריח הטוב מחניק, תתיזו בכניסה" שכן עם רצון טוב: "מאה אחוז, נתיז בפנים רק קצת"

אחת כתבה: "לקוחה שאלה לדעותיי על רצח העם בעזה לפני שתחתום חוזה" תגובות בווטסאפ: "אנטישמיות!", "להתלונן ללשכת המסחר", "מקצועיות מעל לכל", "איפה היא היתה בשואה?", "אל תעני, כל תשובה היא הודאה שיש רצח עם" מה לא אמרו: וואלה, אם איש מקצוע היה מכריז "לשחרר את פלסטין בכל מחיר" אולי לא היה לי נוח לעבוד איתו

לא רק שהשואב-שוטף לא נגע במטבח (טרם התפנה לכך) הוא גם שלח הודעת פאסיב אגרסיב: There seems to be neglected items under the furniture. ברור שהתגלגלו מתחת, יש בבית חתולייה

היום השיגור החוזר. האם לשיר לטיל הנורגי שירי יום הולדת, או להמנע מחשש שזה מה שניחס אותו בשנה שעברה? 🙃

להלן ממתקי גומי לכבוד פסח/איסטר (הקרוי פה Paas): בתיאוריה זו ארנבת. מעשית זו הכלאה בין חתול-חזיר-ארנבת. רק חסרים נחשים ואפשר יהיה לפתוח ליין לכבוד השנה הסינית

הערב אני מבסוטה על גאדג''ט, שפינה את המדיח, זעף שחלק מהכלים לא יצאו מספיק נקיים, ובמקום להשאיר אותם בכיור לסיבוב שני כהרגלו, תפס סקוטש ורחץ אותם

אני בחדר כושר, מרגישה קוועץ', ואם בדרך כלל במצבים כאלה המנטרה שעוזרת לי לצלוח אימון היא "רק עוד קצת, רק עוד קצת", היום המנטרה שעובדת היא "לא בא לי, לא בא לי"

זה סוכר, אוקיי? אנחנו במסעדה/פאב, יש על השולחן מלחיה, פלפליה - וצנצנת גדולה של סוכר

כרמז למטלה שעליו לבצע, גאדג'ט גילה את המחשב מסודר יפה במדיח יחד עם הצלחות. זה הצחיק אותו מספיק כדי לעזוב את מה שעשה ולבוא לספר לי על זה בעודו משתנק מצחוק, כולי תקווה שגם הצחיק מספיק כדי שהוא יפנה את המדיח

היסטריה בווטסאפ של השכונה ב- #סובורביה: שכנה-א': "זהירות!!! שני גברים בעלי חזות מזרחית וטנדר לבן עמדו בשער ביתי ושאלו את שכנתי מי גר פה, הם אמרו שהם ממכבי אש ושנשרף מחסן. אין לי מחסן!!! אלה גנבים ערבים! פיקחו עין!" שעה אחר כך: *שכנה-ב' ראתה מכבי אש ברחוב המקביל, בבית שחצרו גובלת בחצרה של שכנה-א'*

שוק, הלם ותדהמה: יש ברחוב שלנו צמד פחתול ג'ינג'י מלווה בחתולה שחורה שאינו החתולייה שלי. תיכף יעשו לי פה אורה הכפולה

לפני שבוע+ הזמנתי רובוט שואב-שוטף ב-Second Chance (כלומר, שומש קצת והוחזר) - הוא עלה שני שליש מהמחיר המקורי, כך ששמחתי מאד. פחות שמחתי כשקיבלתי דגם אחר, שואב רובוטי בלבד ללא חלקים. זה לקח כמה ימים אבל הרשת הפיקה תווית החזרה, והיום, שעות בודדות אחרי שה"אחר" נסרק חזרה במחסן, קיבלתי את שלי, חדש לגמרי

תזכורת לעצמי: חול חתולייה הוחלף במלואו

דיברתי בצ'ט עם נציגת שירות (של חברה ישראלית), שאלתי שאלות, היא ענתה תשובות, שאלתי שאלות המשך, היא ענתה, התעכבתי בנוגע לאיזשהו סעיף, לחצתי Send ו... ענתה לי הודעה אוטומטית שהמוקד סגור ושאחזור בשעות הפעילות. באמצע שיחה פעילה! וואלה ממש תודה

פעם היה לי חתול, עכשיו יש קוביית תיבול

רואות? לא סתם הייתי במשבר

בימים האחרונים, מדי לילה כשגאדג'ט הולך לישון, אני מחביאה את המחשב שלו, ורק אחרי ארוחת הערב למחרת הוא רשאי לחפש אותו. זה הפך למשחק שבו אני מוצאת מקומות מצחיקים בחללים המשותפים של הבית (בתוך מכונת הכביסה, על מתקן הגירוד של החתולייה) - תמיד באופן שקצת בולט וזמין. הלילה הוא התחכם והחביא ממני את המחשב

קטסטרופה במקלט השכונתי ב- #סובורביה (שכונה מנומנמת בכפ"ס המנומנמת, בישראל הלא מנומנמת בכלל): המקלט הוצף ביוב. אחרי חצי יום ניג'וסים למוקד העירוני, נשלח אינסטלטור וגילה שהסיבה היא שמישהו כיבה בטעות את משאבת הביוב (כפתור בולט שזמין לכל). התקלה תוקנה אך הביוב טרם נשאב, וגם אחרי שיישאב, יישאר הריח