אנשים שלא באים מתחום ההייטקס/עיצוב. האם משפט כמו "בנייד זה מופיע בתפריט המבורגר" ברור לכם?

האגרסיביות והאלימות בכבישים היא מדבקת. כשלוקח חצי שעה לעבור מרחק של 300 מטרים לפני היציאה מבית החולים אתה מגיע מרוט לרמזור הבא וסוחב את הסטרס כל שאר הדרך. בני אדם לא תוכננו לעמוד בכל כך הרבה לחצים.

בוקר טוב לכל מי שלא התהפך כל הלילה במחשבות דיכאוניות

עשירים: לא צריך לחסוך לפנסיה, המכונות יעשו את הכל. מנקה השולחנות במסעדת המזון המהיר: סבבה אחי, אתה עוד אוכל או שאפשר לפנות את הצלחת?

מה שכן, יש לי את השם המושלם לספר העיון/מניפסט שאכתוב כשיהיה לי משהו נכון להגיד.

עניין מעניין שיש לי בעבודה בלא מעט שנים האחרונות ובמיוחד במקום הנוכחי, זה שלמרות שאני חבר הנהלה רוב העובדים תופסים אותי כדרג ביניים שנמצא "בצד שלהם". זה מאפשר לי להיות מגשר ממש טוב בין ההנהלה לעובדים. זה נחמד כי זה מאפשר לי להחליק החלטות הנהלה קשות בצורה שלא פוגעת ברגשות העובדים. אין פואנטה.

אורי משגב בי לייק. #סליחה #סורינוטסורי

אני מאחל לנתניהו בריאות שלמה. בכלא. אוכל טוב, שקט, זמן לקרוא. לך.

יצא ספר שני בסדרה שהתחלתי, חששתי שהוא יהיה מור אוף דה סיים, אבל הוא ממש מצויין בינתיים. אני מקציב לעצמי מספר מועט של עמודים ביום כדי למשוך כמה שיותר.

וואו איזה רובוט מטומטם זה השוטף הזה. לא סתם נתנו אותו במתנה בהייטקס.

אתמול בכלל היה יום ממש מגעיל נפשית. נראה שהדכאון חזר, ביחד עם חרדות כי הסיפור של הרילוקיישין מתחיל לעשות קולות של מתקדם, מיצריי הורמוז עדיין סגורים, ועולות לי מחשבות חוזרות על איזה רבע טראומה מהעבר הרחוק שאני לא מצליח לנער. אני מקווה שאצליח לנער את היום המגעיל ולהתחיל מחדש היום.>>

מאוד מתקשה להתרכז בעבודה היום

ישבנו במסעדה, הזמנתי מנה א' שהיא די פשוטה אבל מוכרת וטעימה לי. המלצר המליץ על מנה ב' ולקחתי אותה. לא היה לי טעים. אכלתי חצי גם כי לא הייתי רעב וגם כי היה לא כל כך טעים לי. את השאר ארזתי שיהיה לי למשרד מחר. כששאלו איך המנה אמרתי שממש טעימה, כי הרגשתי לא נעים. כזה אני, אדיוט.

אם מישהי או מישהו פה מכירים עו"ד או יועץ הגירה מעולה שיודע למצוא דרך גם להגר למדינה ללא אמנה, וגם למצוא פתרון לנושא קצבת נכות כללית, אשמח לקבל פרטים.

נזכרתי באמת בחידה על הגמדים. יש 100 מתגים דלוקים, גמד ראשון קופץ על כולם ומכבה. גמד שני קופץ על מתגים 2,4,6.. שלישי על 3,6,9, וכן הלאה. מה הדרך הפשוטה לדעת אם מתג x כבוי או דלוק אחרי 100 גמדים. אולי חמש פעמים שאלו אותי את זה ואני אף פעם לא זוכר את הנוסחה הבאמת פשוטה. כי זה פשוט לא חשוב.

ראיין אותי בחור צעיר ונחמד, אמר שנהנה מאוד מהראיון ושזה הראיון הכי טוב שהיה לו לתפקיד הזה. כן, לניסיון יש יתרונות. זה נתן לי זריקת מוטיבציה כי תמיד ראיונות טכניים מאוד מלחיצים אותי. אולי זה בגלל שהשאלה באמת היתה טובה ועל מקרה אמיתי ולא שוב חידה על גמדים שקופצים על מתגים.

היום דייט נייט עם המיסיז. שנינו צריכים קצת אוויר.

מגיע הגיל שצריך לעשות תורניות בייביסיטר לאמא שלך

מה אתם באמת חושבים שמישהו יכתוב בשאלה המיותרת הזאת????

אני מספיק זקן כדי לזכור כמה חיילים מתו ב-"רצועת הבטחון". אולי נמצא לזה שם אחר? נניח "שטח מת".

קיבלתי ראיון המשך בחברה של הרעים, חושש מאוד האמת, פחות מהראיון עצמו ויותר מהסיכוי שבטעות אעבור אותו ואתקדם הלאה.

בדיוק כשהתחלתי לחשוב שאולי במקרה אם יתאפשר אני אחליף את הטלפון בן ה-5 שלי באחד חדש יותר, חזרה הגדולה מהלימודים עם האייפד שבור וסדרי העדיפויות שלי השתנו באחת.

אז בעצם כל הפּאנק והמטאל ששמעתי בצעירותי צדקו, החיים כמבוגר זה שיט מדכא, אין עתיד, כולם רעים, ואין מוצא משום דבר.

גאה בעצמי שבמקום לריב עם מישהו שכתב שטויות שמעצבנות אותי והן גם שקר מוחלט, חסמתי אותו ודי.

'סאמא של הרופא המטומטם שנתן לי טיפול לא נכון ועכשיו משהו שהיה יכול להפתר בשבוע שבועיים יקח כמה חודשים. ידעתי שאסור לסמוך עליו. אוף.

נזכרתי למה אני שונא רשתות חברתיות - אותם אנשים שדואגים להזכיר שכל גבר הוא תוקף מיני בפוטנציה, ממשיכים לטעון ש-"לא כל הפלסטינים". זו נאיביות לחשוב ש-"לא כל הגברים" בדיוק באותה מידה כמו לחשוב ש-"לא כל הפלסטינים". ברור שזה "לא כל", אבל יש מספיק שכן וזה מספיק.

עכשיו גיליתי שיש לפחות מישהי אחת בעולם שהיא פרופסור לפיזיקה אושיאנוגרפית (או לאושיאנוגרפיקה פיזיקלית) ואני מרגיש שהחמצתי את ההזדמנות להיות כזה.

לשמחתי כולם בלחץ מהמצור של טראמפ שאמור להתחיל בחמש אז כולם מתחפפים מוקדם יותר. נותן לעצמי עוד 10 דקות.

יש לי 55 דקות עד שאני יכול לצאת מהמשרד בלי שיסתכלו עלי עקום ודי סיימתי את כל העבודה שלי להיום ולא בא לי להכנס למשהו עמוק חדש. ובגלל שיום השואה לא נעים לי להיות באינטרנטים.

הפסיכולוגית הציעה שאקרא משהו קליל יותר קצת לנקות את הראש אז כמובן שהלכתי על הכי קשה שמצאתי: left hand of darkness של אורסולה לה-גווין ו״רובים חיידקים ופלדה״ של ג׳ראד דיאמונד. כזה אני, אידיוט.

בבקשה אל תצפו בסדרה החדשה של הארי פוטר. כל שניה שאתם צופים בה מוסיפה עוד אגורה למאבק של השטן בנשים טרנסיות. גם לא צפיה פיראטית. שתפו.

כל הדיבורים על הגירה מזכירים לי את הסרט east is east על משפחה בריטית שהאבא מהגר מפקיסטן. הסרט מתמקד בילדים הבוגרים אבל אני תמיד נזכר באבא שעזב את כל מה שהוא מכיר והלך לעבוד בעבודה של מהגרים בשביל שלילדים שלו יהיה עתיד טוב יותר.

איך לא התגעגתי למיגרנות של אמצע יום עבודה במשרד

הכי עצוב בשיר של טרייסי צ׳פמן Talkin' 'bout a revolution זה שכבר אז ב-1988 היה ברור לה שאין שום מהפכה בדרך. לא סתם השיר אחריו זה fast car.

הייל מרי יצא אחלה סרט. עיבוד ממש מוצלח לספר. אם קראתם, תזכרו שזה עיבוד, זה לא הספר. אבל עדיין ממש נהנתי

היה דווקא ערב נעים עד שאמא שלי התקשרה בהיסטריה על זה שלא הגיעו התרופות שהזמנו. הן אמורות להגיע בראשון. כשהזמנתי לה תרופות היא אמרה לי שיש לה מלאי עד שבת כי היה לי ברור שזה יגיע רק בראשון. כמובן שעכשיו היא מספרת לי שנגמרה לה התרופה ואיו לה למחר. באמת שאין לי כוח לזה.

הגדולה קוראת איזה מאמר ללימודים ושאלה אותי מה זה "קולטורה". עניתי "תרבות" אבל אז תיקנתי שכנראה הכוונה היא "תרבות של אשכנזים". אני ממש זוכר איזה שכנה של סבתא שאמרה לה פעם בזלזול "שילך למוזיאון אולי יספוג קצת קולטורה".

כשהייתי נער פוחז היה גרפיטי ברחוב דיזינגוף קצת לפני הסנטר: "לא טוב למות בעד ארצנו, טוב לזיין". אני חוזר לזה כל "הותר לפרסום" על ילד בן 20 שנפל בעזה/לבנון/שקרכלשהו. הגרפיטי היה שם חודשים ארוכים והייתי רואה אותו כל יום בדרך לסנטר. היום היו מכסים אותו תוך שעה.

וידוי: אני אוהב את הקפה של הקפסולות של עלית. ספציפית מספר 9 או 10.

#קיטורים_מחיי_הנישואים המיסיז בבוקר: אני תכף אלך להשלמת קניות המיסיז בצהריים: אני אסיים לאכול ואלך להשלמת קניות המיסיז אחרי הצהריים: שכחתי ללכת למכולת, אני תכף אלך

התראיינתי הבוקר למשרה בחו"ל. דווקא היה ראיון טוב אבל לא בונה על זה. את ההתלבטות אם ללכת לעבוד אצל הרעים בשביל סיכוי לרילוקיישן, אשאיר למועד מאוחר יותר.

שאלה טכנית למי שיודע ( לא למי שמנחש). אם חסמתי מישהו בבלוסקיי, האם הוא יכול לראות פוסטים שלי בפידים כמו פיד עברית?

היה לי בלילה חלום די רע עד שהתעוררתי בצעקה. בחלום זו היתה צעקה ממש חזקה. מניח שבמציאות זה היה רק קול ענות חלושה כי אפילו לא העיר את המיסיז. זה האופי שלי: חזק רק בדמיון, חלש מאוד במציאות.

אני אוהב מימז

שוב היום

הורים יקרים שלי, אם הייתם משקיעים בילדים שלי שליש ממה שאתם משקיעים בילדה של אחותי אז הייתי מוכן לשמוע את הסיפורים שלכם על כמה היא מדהימה ונהדרת. כרגע זה ממש לא מה שבא לי לשמוע. בכלל אם הייתם משקיעים בי רבע ממה שהשקעתם באחים שלי, היה לי יותר קל להשקיע בכם עכשיו.

מנסה למצוא איך לשלוח את המיסיס והקטנה לחו״ל לחודש ככה

בגלל שאני צריך לא לריב עם אף אחד היום ובגלל שכולם מעצבנים היום, אני אוציא את כל הקיטורים שלי פה. מוזמנים להשתיק אותם.

אם יש פה טרנסים.ות שגרים.ות בארצות הניכר, דגש על אירופה, אני אשמח לדעת האם הביטוח בריאות הממלכתי מכסה לכןם HRT. המידע בגוגל סותר ולא עקבי ואני מניח שזה משתנה מידי פעם. אפשר גם בפרטי אם לא בא לכםן לפתוח את התיק הרפואי שלכםן מול כולם 🙏