הייתי השבוע בסדנה מרתקת בעבודה שלא ברור למה נמנעתי ממנה כל כך הרבה זמן. היה מעשיר להפליא ופגשתי כל מיני אנשים מבריקים וצעירים ממני בעשור או שניים, יחד עם כאלה שעובדים בחברה כבר 29 שנה (ומבריקים לא פחות). מאד אהבתי שהמנחה תמלל את הרגשות הקבועים שלי ״אני פה כבר 16 שנה ועדיין לא מאמין שאני עובד כאן״.

לא הצלחתי להירדם עד אחת וחצי בלילה בגלל החתולים. התעוררתי בשלוש וחצי בבוקר בגלל החתולים. אני עדיין ערה בגלל החתולים. שמישהו יזכיר להם בבקשה שהקונספט הזה של לישון ביום ולעשות רייבים בלילה זה לא לעניין. (בתמונה: מיצמיצון שרימפי במיוחד אוגר כוחות לקראת המסיבה הלילית הבאה, כולל נחירות וגם לת׳ון)

פיד סרדינים, להתפקד! ספרו מהי קופסת השימורים* החביבה עליכם, אם יש לכם מתכון מנצח או אפילו סתם קרקר אהוב וזכו בתהילת עולם. (תמונה להשראה.) *טונה במים לא נחשבת, עמכם הסליחה

תשעה ימים שלמים חלפו מאז סופת הקרח שהתרגשה עלינו. הטמפרטורות צנחו ועלו משל היו הנאסד״ק אחרי עוד הכרזה של איזה נשיא מדובלל שפתאום חזר בו, הסנאים שבו ומצאו בלוטים שהחביאו תוך כדי הסופה, העורבנים הרהיבו עוז ושוב הלכו מכות עם הקרדינלים, נהנינו מיומיים בשרוול קצר ולשכנים שלי עדיין יש קצת קרח על הגג.

בשעה האחרונה הספקתי לחתוך לעצמי חצי בוהן, לנשוך את הלשון ולקנח בבכי בגלל פרק של שרינקינג. נשמע שראוי לסיים את היום הזה תיכף ומיד.

דיברתי היום בשיחת וידאו עם חברה שנמצאת בביקור משפחתי באחת מערי הבירה בסהר הפורה, מקום בו כנראה לא אוכל לבקר לעולם אבל לפחות זכיתי להצצה קטנה. נכון שכשהיינו ילדים שאלו אותנו אם אנחנו רוכבים על גמלים לבית הספר? הפעם הייתי בצד התוהה והרגשתי נזופה רק בגלל המחשבה המטופשת הזו.

מתחילה לחשוד שלשתות משקה חלבון בארבע אחה״צ היה טעות (שכחתי שיש בו מלאנתלפים קפאין). ואולי זו רק החרדה מהעומס הבלתי סביר שממשיך השבוע ודדליינים אינספור + סופת קרח בסופ״ש. אני הייתי ביניכם, תהיו טובים. וד״ש ממיצ שלא מבין על מה המהומה.

בכל יום זכרון למרטין לותר קינג ג׳וניור אני צופה בנאום שלו ונפעמת מהעובדה שהיה רק בן 34 כשעמד מול כרבע מיליון איש ונאם על שוויון זכויות לשחורים ובעצם לכולם, לכולנו. הוא מצטט את הכרזת העצמאות בה all men are created equal והפעם קשה שלא לבכות. כמה רחוקים אנחנו משוויון, וכמה זה שובר את הלב.

ממלכתי תמורת תבשיל כפרי

מצב נפשי:

מגרגר בקולי קולות ומקושש לייקים כאילו היה איזה צייצן צמרת. שמישהו יסביר לו בבקשה שהוא רק טרקטור במסווה של חתול. או להיפך.

עוד יום בו גבר בגיל העמידה (כלומר בגילי בערך) מרשה לעצמו לומר למישהי מבריקה וצעירה, מיד אחרי שהתנצלה קבל עם ועדה על טעות שעשתה, ״זה בסדר, אנחנו אוהבים אותך [שם פרטי]״. לו הייתי בחדר הישיבות לידו ולא כ-2,000 ק״מ ממנו הייתי מחטיפה לו כזו סטירה מצלצלת כך שהכתרים היו עפים לו מהפה.

דברים שלא רציתי לשמוע על הבוקר: קולות טפיפות רגליים קטנטנות מעליית הגג 😩

כשמשאירים חלון פתוח בפינת האוכל בלילה חורפי אך חמים, אין סיבה להלחץ כשפתאום נשמע רחש מוזר, כי הרי ברור שזה דביבון המחפש למכור אחריות מורחבת למוצרי החשמל בבית. יצאתי מחדר השינה בגבורה בעודי אוחזת במוט של הדייסון וצועקת בלחש (כי מפחיד) כדי להבריח את האורח הבלתי קרוא. בטח יחזור שוב מחר, המנוול.

משבר אקזיסטנציאלי מספר מי יודע כמה לחודש דצמבר: תשע דקות לתוך התכנית וכבר זיהיתי שהדמות הראשית מזייפת מבטא אמריקאי. אולי זו רק דרכו של היקום להראות לנו עד כמה הכל פה זו הצגה אחת גדולה. זה אולי נראה מטופש לצופה מהצד אבל איך מתמודדים עם הידיעה שאנחנו כלום ושום דבר, רסיס לא חשוב בהסטוריה של העולם,

מבלי לספר יותר מדי רק אגיד שמתהלכים בקרבנו אנשים שהם לב אחד ענק ויש לי את הזכות ליהנות מאורם על בסיס יומי ועל כך אני מודה. וכמה פשוט וקל זה להיות בן אנוש טוב, הלוואי וכולנו היינו כאלה.

לפני כמה שבועות אמרתי לכמה צרפתים בעבודה שאני מסיימת עם הפרויקט הענק עליו אני עובדת ונוסעת לחופשה מפנקת בבורה-בורה. חופים זהובים, מי-תכלת, אוויר לח במידה, טמפרטורה מושלמת, אוכל משובח, שמש מלטפת.

סיכומי השנה שלכם לא מעניינים אף אחד. שמחתי לעזור. האשטגמיזנתרופים

הלכתי בעזוז אל חדר הכושר כי סוף סוף נגמרה ההשבתה, רק כדי לגלות שהוא עדיין סגור. אז במקום אני צועדת בשכונה בקור מקפיא רק כדי לטפוח לעצמי על השכם (גם אתם מוזמנים).

חשוב לי להקפיץ את השרשור הזה היום.

לא מבינה מה זה הטריק הזה של מיגרנות שמעירות אותך בחמש בבוקר. אדם נמצא בחופש, תנו לו לנוח למען ההודו.

לדחוס שבועיים עבודה בארבע שעות, שאלו אותי כיצד

מבזק בהול על מייל פוגעני שבדיוק התקבל פה: ״אם לא תענו לסקר, התזכורת הבאה עלולה לכלול תמונות של hairless cats״ מפשילה שרוולים וששה אלי קרב, ושמישהו ינסה לעצור אותי.

היום הבנתי לראשונה שגברים באמת לא רגילים לקבל מחמאות וכשהם מקבלים, חלקם פשוט לא יודע להתמודד עם ההתרגשות ואז הם שולחים לך הודעה בת שתי פסקאות בסלאק של ״תודה ששמת לב לתספורת שלי״ וזה חמוד כל כך 😍 באתי לברך ויצאתי מבורכת. (הכי כיף להרים ❤️)

התעוררת בבוקר וגילית שנישואי להטב״ק+ עדיין חוקיים? כל השאר זה בונוס.

שפכתי על עצמי קפה רותח ואם זה לא היה ממש כואב (ועם שלפוחיות) זה בוודאי היה ממש מצחיק. זה בא בהמשך לזה ששכחתי את דלת הגראז׳ פתוחה באיזה בוקר השבוע, ונזכרתי רק כשהגעתי למשרד. בנוסף, פספסתי תור לפיזיותרפיה אתמול בבוקר ונקנסתי בסכום שערורייתי ממש, כזה שיזכיר לי שלא הולכים לישון מבלי לבדוק את היומן למחר.

מבקשת להוציא דיבור עם vocal fry מחוץ לחוק. זה בלתי נסבל הדבר הזה, שאלוהימה תעזור לי. (אני בהרצאת חובה עכשיו שנשמעת כמו שיר אחד בן תשעים דקות של ביונסה ובא לי לקפוץ מהגג. מזל שאני בקומת הקרקע.)

היו כמה תחפושות מרשימות מאד בעבודה השנה, אבל הטובה מכולן היתה חברה שהלכה עם תווית ענקית של Californian על חולצתה. הבטתי בה בעיני עגל ואז היא סיפרה בחצי חיוך שהנושא השנתי לתחפושות אצלם בצוות היה ״אימה״.

מכירים את banana for scale? אז מה דעתכם על שרשור בע״חים פור סקייל? לסיפתח, הרי לכם הדלורית הכי חמודה עלי אדמות שזכתה לכינוי honeynut squash, ולצדה חתלתול סקרן. הצטרפו נא, זה ישמח אותי מאד.

יש המון דברים מבאסים בחיים, אבל אין מבאס מלגלות שעש מנוול עשה שמות בחולצה מאה אחוז כותנה שחיכית כמה שנים ללבוש עד שתשב עלייך מושלם 😭

אחרי תשעה שבועות ללא טיפת גשם, זה סוף סוף קורה. טפטוף קל שבטח יהפוך לסערה בעוד כמה דקות. לכבוד המאורע הזמנתי בתחילת השבוע תור למוסך מחר בבוקר כדי שיראו שאני לא מחרטטת ובאמת האוטו מבאיש אחרי שנרטב קצת. מקוה שיסדרו את זה כי זה ממש נורא ובמקומם הייתי מתביישת. האוטו מייד אין יפן, כן? לא אופייני כלל.

חשבתי שתזהו אבל לא נורא. סט התכנית המופתית (והלא-פשוטה-לצפיה) של HBO בשם The Leftovers. העונה השניה צולמה בעיירה הקטנה הזו, לוקהארט, רק חמישים ומשהו דקות מאוסטין. זה מבנה בית המשפט המחוזי ששימש כרקע מעניין לעלילה כי הסגנון שלו מרגיש זר ממש. ביקרתי בפנים וקיבלתי רשות לצלם באולם. הנה כמה:

חידה: מהיכן אתם מכירים את הבנין הזה? ממוחכם הקודח בלבד, אל תרמו 😉

למה אף אחת לא אמרה לי שלשים מסכת פנים קוריאנית זה כמו להתגושש עם חשופית 😵‍💫

אתמול ראיתי שמישהו חוסם את ברז השריפה מול הבית שלי. יצאתי בעצבים כדי לנבוח על הפושע רק כדי לגלות שזה היה הרכב של השריף. העצבים הומרו לתהיה מה לעזאזל הם עושים בשכונה המנומנמת שלי בשבת כה מהבילה בשתיים בצהרים. הסתובבתי לרגע והם נעלמו. כנראה שלעולם לא אדע.

כמו שאומרים אצלנו: I feel seen.

כמו החתול של שרדינגר, הספקתי וגם לא הספקתי אז לוקחת את הטיסה הבאה. עכשיו רק צריכה למצוא חדר שקט וזה יהיה מושלם.

האם אספיק לטיסת ההמשך? בקרוב נגלה.

איזה כיף של יום היה לי היום. התחיל בקניות עם אמא, המשיך בקפה נפלא עם חברים 😍, ארוחת ערב עם אחי האהוב שפינק אותי בקבב אליפות של ג׳סמינו, ולקינוח ריצת ספרינט על חצי מאחד העם אחרי שהאוטובוס לא עצר לי בתחנה (הספקתי!). אין על המקום הזה.

השבוע במסעותיה של לוסי בארץ הקודש: - אכלתי הר של קציצות פרסה ולא כאבה לי הבטן - נתקלתי פיזית בעו״ד של המנוול הסגול שמתברר שהוא תושב השכונה - הלכתי עם אבי היקר לטיול רגלי ובדרך ייתכן ופרצנו אל אחת ממחלקות בית החולים מהמובילים בארץ כדי לחסוך לנו הליכה ממושכת יותר - צליתי יתוש על המנגלון

הא לך, ינשוף אכזר רמת קריאה בוולשית: גן חובה, אבל במבטא מושלם רמת משחק שחמט: מה זה רץ רמת קריאה בערבית: יודעת לקרוא פרפקטו אבל לא מבינה כלום רמת קריאה ביפנית: הכניסו בדיחות アメリカ רמת קריאה באינדונזית: selamat pagi לאנשי החוף המערבי סה״כ ממליצה

אני: יושבת בשמונה בבוקר בגינה המהממת של ההורים שלי, שותה קפה טעים ונהנית מהשקט היחסי ומציוץ המיינות מהבניין הסמוך. יתושת נמר אסיאתי: חחח נראה לך?!

הלו ג׳טלג מיי אולד פרנד (אתם יודעים איפה למצוא אותי)

יום שישי. שש בערב. הבית שקט ונטול חתולים. תחושה מוזרה. כולם כבר סיימו לעבוד וחלקם אפילו אורזים לקראת איזושהי טיסה. פתאום הסלאק מצפצף. אוי לא. יום שישי. שש וחצי בערב. אחרי 151 תגובות בשרשור ועוד כמה קסמים מאחורי הקלעים העניין הבהול סודר לשביעות רצון כולם. בחזרה לאריזות וליללות פנטום.

אתמול יצאנו לצהריים יחד עם שלושה עמיתים שהגיעו מקליפורניה וזה היה כמו לאכול צהרים עם טאז השד הטזמני ועם סטטלר ו-וולדורף מהחבובות. לא הפסקתי לצחוק. אחד מהם, דובר ערבית והאדם הכי אמיתי ומשעשע שפגשתי, אמר לאחר ״זה לא הכביש של אבא שלך״ אחרי ויכוח לוהט, ופתאום נפל לי האסימון שזו כנראה לא המצאה ישראלית.

הבית שלי קצת כמו אוהל אב״כ עכשיו בגלל בואש סורר שכנראה הלך מכות באמצע הלילה עם אופוסום או משהו וריסס לו ולכל השכונה ת׳חיים. הריח פושה בכל פינה בבית וברחוב (ואולי גם באזור החיוג 512 כולו, אין לדעת). מקוה שעננת הצחנה תתפזר במהרה אך איני אופטימית. שלחו חילוץ.

חושבת על הזוועה שנקראת ״אי-חובת חיסונים״ בפלורידה, וכמה שחיסוני העדר לא יצילו את האנושות מהטמטום האנושי וזהו, אנחנו גמורים. חופשה בדיסנילנד? בואו נשחה בצלחת הפטרי הזו. מעדיפה לאכול מעיים של עכברוש עם כפית, יש לי פחות סיכוי לחטוף משהו ככה. הכל מטומטם.

שוב אני וענייני חדר הכושר. לשמחתי הבחורים הגונחים כבר לא שם. בעצם היום מישהו גנח פעם אחת אבל זה גם כי הוא הפיל לעצמו משקולת על הרגל, המסכן. בכל מקרה, רציתי לשאול אתכם אם לגיטימי להעיר לבחור שצופה בתכנים בנייד שלו בקול רם ללא אוזניות. אני עם אוזניות אבל זה מרגיש לי כזה חסר התחשבות כלפי הסביבה 😕

טיפ לחיים: גם אם אתה נוהג ברולס רויס פאנטום ששוויה כשש מאות אלף מטבעות חופש, עדיין לא ממליצה לעשות תחרות מרוצים עם הבחורה בטויוטה החשמלית, כי אתה תפסיד. כמו כן, מודה לך שהוכחת כמה תאוריית הפין הזערורי שרירה וקיימת בכך שנדחפת לי בגסות לנתיב קצת לפני הרמזור. כל הכבוד, המשך כך! 👏 👏

באיזה עולם אנחנו חיים* ששר הבריאות אוסר על אנשים להתחסן בבוסטר של הקורונה 🤦‍♀️ ביום שהחיסון השנתי יוצא אהיה הראשונה לעמוד בתור. ושאלה למיטיבי לכת: אם לקחתי רק בוסטרים של פייזר והמרפאה מציעה מודרנה, האם להתחסן בכל מקרה או שעדיף לכתת קצת רגליים? *בעולם בו כבר לא שולחים לכאן חבילות מאירופה ועוד 😭